נדמה שהכל היה כרגיל,
עד שליל הסיוטים התחיל.
קיוויתי להתעורר ואתה לידי,
שוכב לצדי, ומחבק אותי.
מלטף את ידי ונושק לשפתיי.
ואז... התעוררתי,
ולא היית לידי,
לא שכבת לצדי וחיבקת אותי.
לא ליטפת את ידיי ולא נשקת לשפתיי.
פתאום הייתי לבד,
לא היה איתי אף אחד,
וגיליתי שהסיוט היה אתה,
שתקעת בלבי סכין חדה.
ולמה קשה לי להתגבר?!
ולמה אני לא מסוגלת לאהוב אחר?!
אולי כי אהבתי אליך כה חזקה,
ואת זה פרדתך ממני לא שינתה?! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.