יש מילים שרציתי לומר,
כשאצלך אז הייתי,
אך, לא הייתי כלל מסוגל.
ואמרתי כדאי, כדאי רק לשתוק.

המילים שרציתי לומר,
גם עכשיו כשאינני.
לומר לך אותן אי אפשר.
קשה להעיק על נפשות עצובות.

דעי אהובה, כשאת קוראת מילים אלו.
התנתקתי ממך - לא יכול את הקשר הזה עוד לסחוב.
כי אהבתי אותך, כשהיה לי חלום, לממש אהבתנו.
ועכשיו זה אבוד, ואני אוהב אותך עוד.

סליחה, מבקש, אהובה,
שכך התנתקתי.
אל תכעסי, אהובה,
על עצמי כבר כעסתי, כעסתי מאוד.

צר לי נורא, אהובה,
רגשותיי כה הדחקתי.
לא רציתי לך, אהובה,
לגלות את עומקן של הרגשות.

גם כששאלת - מה נשמע? מה איתך? כשדיברנו.
טוב , בסדר, נחמד, היו בעיקר אותן התשובות.
איך אפשר לתאר, מה מרגיש בן אדם, שאהבה לעולם לא תהיה לו.
אף אם אהבת אותי - לא אוכל לבקש את זאת עוד.

מבקש ממך, אהובה,
לא לנסות לצור קשר.
עזרי לי בזאת, אהובה.
להתעורר מזה, מזה החלום.

הגורל שלי, אהובה,
הוא לחיות ללא קשר.
ללא קשר אשר בו אהבה,
ולכן אומר לך עכשיו, שלום.

לא יכולתי פשוט, אהובה, לתת לך ללכת.
רגשותיי סוערים, ואני מרגיש כבול אלייך מאוד.
לכן, אהובה, כך לפתע פתאום - מנתק את הקשר.
לכן, אהובה, אני מנפץ לי את החלום.

בביתך הקט אהובה,
את החום שם הרגשתי.
שם הייתה לי איתך אהבה,
ומסתור מגורל אכזר ואיום.

בביתי הגדול, אהובה,
במיטה אז שכבתי.
וחשבתי כמה נורא,
לחיות ביחד עם הקור והכפור.

דעי, אהובה, כי הכפור אל ביתי הבאתי.
כך נגזר ונחתם וכך עליי להמשיך לנסות לחיות.
לכן, אהובה אומר לך שלום, שלום לאהבתנו.
בגיהנום אומרים: חם. נראה לי שקר שם מאוד!

אסיים רק בזה שוודאי
התאכזבת ממני.
רצית ידיד נאמן,
ונתקעת עם בחור מלא ברגשות.

אבקש אף על זאת שוב, סליחה,
שאותך אכזבתי.
רגשותיי סוערים גם עתה.
איני יכול לעצור הדמעות.

ועכשיו בבכי מר אפרד נא ממך, אהובתי.
שמרי זה השיר, עם שאר שיריי שטופי הרגשות.
כי אהבתי אותך, את יודעת היטב, כמה אהבתי.
אך מה מר הגורל - לא אומר לך להתראות.