היא מהלכת בשבילי השפה
בין הסיפורת והשירה.
איש כמעט אינו מפנה מבט -
אליה,
למרות שאף משפט אינו מסתיים -
בלעדיה.
היא כה קטנה -
רק נקודה.
משוטטת בערוגות השירה,
צליל וצבע להן מוסיפה.
לפעמים אל-על נוסקת
ומעל הוו ניצבת.
לראשה עטרת "חולם מלא" - קושרת.
כאשר הוו אינה נמצאת,
אבן מהעטרה נופלת
"ובחולם חסר" -
המילה מסתפקת.
יש והנקודה שלב יורדת,
באמצע הוו עוצרת
ובשריקה נוגה את השורוק -
מקבלת.
אך ישנן אותיות,
אותה בשמחה מקבלות.
כנקודת חן -
הצובעת אותן בהדגשה.
לפעמים קלה
ויש גם חזקה.
בהגיע תור היוד,
הנקודה צונחת מטה.
חורקת ומחוירה,
"חיריק" שמה.
הרבה אנשים,
ממנה מתעלמים,
כי קשים הדיבורים -
בפיות קפוצים.
לכן מצמידים,
שתי נקודות - לצרה,
או שלש - לסגול.
כך אפשר
להתרחב ולגדול. |
