בבגדי אבל נישאת קינה לשמיים
עפר מתחת לרגליי ואפר מעל ראשי
צלליות במים עכורים שאותנו מרמים
את בשבילי מתה לעולמים.
מנוחתך בעולם שלא זר לך
ובשלשלאות הברזל שבהן כבלת אותי
תועלי לדוכן מול קהל רודפייך
גליוטינת האיבה תכה על צווארך
אך לבך ממשיך לפעום למענך
כעת ראשך מוטל על אדמה מדושנת
אוי לאיכר שישקה ויאסוף את התוצרת
שליחת הבורא יוצר הטוב והרע הינך
כחווה עוגמת נפש את גורמת לבן זוגך
ובכל תקופה את נוצרת מחדש
את נעוריי ולבי גזלת, השארת אותי כה מותש
תפקידך לזרוע הרס בנפש רכה
וידך עוד נטויה לפעם הבאה.