פרחים פזורים על קבר זר, ואף אחד כבר לא בוכה עוד
לאהבה טעם מוזר, וכשמתים שוב לא נובלים עוד
חלום שובה דואה בינתיים, על סף התהום הוא מרחף
קרועים לאורך גדר התיל, ערגה ואושר מתחלף
היום הבטיח שביל לדרך, שלצדה אינסוף קברים
דמעה תמה לוחשת חרש, שבשבילה כולם צודקים
גורל יחיד נחרץ בסתר, ובד בבד הוא ייווכח
שהתמימות היא אם כל סבל, כשהמזור ענוג וזך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.