"שם מעבר לקשת במרומים יש עולם נהדר רחוק אבל אמיתי..."
כשהייתי ילדה ראיתי את ההצגה הזאת, הקוסם מארץ עוץ. פתאום אני
חושבת לעצמי איזה כיף היה יכול להיות אם הייתי יכולה לברוח
לעולם כזה שכולו אהבה ואושר, עם אנשים מעניינים שילוו אותך
בדרך להשגת המטרה שלך לחזור הביתה, כל זמן שאת בעצם בבית, את
חולמת.
כן, אני חולמת, מותר לי לחלום, להתרחק מכל הכאב שעוטף אותי
בזמן האחרון, ופשוט לברוח מכאן לכל מקום - לא משנה איזה.
הכאב הזה הוא בלתי נסבל - הוא מעצבן ומרגיז וכואב, אוף כמה
שהוא כואב. והכי גרוע זה שאתה יודע שאתה לא יכול לעשות כלום
נגד זה, כי זה לא בידיים שלך, זה בידיים שלו ושלה ושלהם.

אני מנסה למצוא את עצמי בתוך העולם הזה שלנו: שמים כחולים, דשא
ירוק, הכל כ"כ יפה - רק אצלי אפור וסגרירי.

כאילו מבחוץ יש לי שאיפה לשלמות, אבל זאת רק העטיפה. מי שינסה
לראות אותי קצת יותר מקרוב, יותר עמוק פנימה, יבין כמה עצב יש
בתוכי. לפעמים אנשים פשוט לא מבינים או שהם לא רוצים להבין. יש
שיר כזה שאומר: "אדם, אדם, אל תוך עיני הבט, החיוך שאתה רואה
הוא לא אמת".
החיוך שלי מזמן לא אמת. כבר הרבה זמן שאין בי אושר אמיתי כזה
מהלב...

הבטחתי לעצמי שיום אחד הוא יבוא,
האושר הזה - הוא יבוא. ואם הוא
לא יבוא, אני אביא אותו, אני אשיג אותו
ואז אז אני אהיה באמת מאושרת.
אז האושר שלי יבוא מהלב
מאותו לב שעכשיו כ"כ כואב...