אתה כבר מבוגר,
במדינה אחרת היית הולך לקולג' עכשיו,
אבל אתה פה,
הולך כמו כולם,
היא בכלל לא יודעת אם תחזור.
אתה שומע בחדשות
על עוד הרוג ועוד הרוג,
אתה שואל את עצמך:
"ואם מחר זה אני?"
טבעת ברזל נסגרת סביבך...
אבל מחר זה מחר
והיום זה היום
ואתה עוד פה, בסלון
בוהה בלאות במסך...
קול של אמא, קול רך
קורא לך לאכול,
היא עוקבת אחרי כל תנועה שלך,
אתה מנסה להוכיח לה שאתה כבר גדול,
ושוב,
אתה תופס אותו מבט עצוב... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.