המחוג מראה את השעה
כמו מטוטלת כבדה
השנים רצות כמו סוס דוהר
במבט לאחור לא היה בשביל מה למהר
הכלב עדיין רודף אחרי החתול
והעכבר המסכן מנסה להיכנס לחור המנעול
ולפני שהספקת למצמץ כולם
עקפו אותך בסיבוב, גם העולם
לא מפסיק לגדול, רק שבעצם
הוא כמו חילזון שנגעו בו בטעות
מתכווץ ומתחפר, מאבד ראות
ואני, הייתי מסתפקת בחתיכת דשא
ירוקה, ונגזרת של שמיים
לפחות בעיני המתמטיקאים
אפילו האנשים השפויים צריכים טיפול
אם אתה נורמלי או לא
זה כבר לא שיקול
והעיניים המפויחות של העולם מסתכלות
בתקווה שנחזיר להן את התכלת
בלי לשאול עוד שאלות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.