אביב זורח / חלל המוות |
הלכתי לבקר בשר,
שפעם היה מישהו.
נשימה עמוקה,
וריח המוות הציף אותי.
תמונותיהן של מאהבות,
שגבר כבר אינו חושק בהן.
הצדעה לגיבורי מלחמה,
שאיש כבר אינו מוקיר.
מבטים מאשימים מכל כיוון.
כיצד אני,
יצור שפל,
מעז לחיות,
לפשפש במשכן נפשם העזוב.
מחשבות על ריקבון אוכלות אותי.
העולם מסביבי שוקע באדמה,
ואני,
גם אני יום אחד
כבר לא אהיה,
רק מבקר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|