את רוח השיגעון
שלי
איבדתי מזמן.
עכשיו אני
רק מטורפת.
נקרעת מבפנים
בלילות בהירים
נטולי ירח.
הזמן נותן
אותותיו בכולם,
רק לא בי-
נותרתי קפואה.
גרגרי האבק
שלי
נותרו דבוקים
ולא נישאו ברוח.
אפילו סופה
לא תנקה אותי
מן האבק
שדבק בי.
את העולם אני רואה
דרך משקפיים
מכוסי אבק-
מוגדל וקשה לצפייה.
מידי פעם מתנערת
וחוזרת לצפות
בעולם מכוסה האבק שלי,
וחולות המדבר (כמו הכל)
גורמים לי
ליצר
נדודים
מחודש |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.