בערב אחד ישבנו להסתכל על השמיים.
זה התחביב שלנו מאז שהכרנו.
תמיד הכוכב שלך היה הכוכב הכי בולט בשמיים, הכי זוהר. רצית
לקרוא לו 'נגה'.
אז מה אם יש כבר כוכב כזה.
אז כרגיל הסתכלנו על השמיים, והיה מאוד מאוחר בלילה. מידיי פעם
שיחררת פיהוק ואמרת כמה את עייפה וכמה היה לך יום ארוך.
'נגה' לא הופיע באותו ערב. חשבת שזה מוזר וחיכית לו שיופיע.
כנראה שהוא היה ממש עייף באותו לילה, או שנגמרו לו הסוללות.
בשלב מסוייים התייאשת וזנחת את הטלסקופ לטובת המיטה.
שאלת אותי מתי אני מתכוונת לבוא לישון ואמרתי לך שאחרי הסיגירה
שבדיוק הדלקתי.
'לפני חמש דקות עישנת', כעסת עלי כרגיל.
אז מה אם לפני חמש דקות עישנתי. גם ככה מתים בסוף.
הטוסיק שלי לא ממש אהב את התנוחה שתפסתי על אדן החלון, אבל לא
ממש היתה ברירה כי שום תנוחה אחרת לא היתה נוחה.
'בסוף את תעופי' אמרת והתכרבלת לתנוחת עובר, מבינה שאני לא
אצטרף אלייך בדקות הקרובות.
'הגיע הזמן' חשבתי בקול רם.
אכשהו לא הצלחתי לדמיין את עצמי עפה מהחלון הזה.
אולי אם היו לו סורגים קצת יותר נמוכים זה היה יותר פשוט.
תמיד חשדתי בך שככה חשבת שאני אתאבד בסופו של דבר.
בהתחלה, כשרק הכרנו, לא הבנת למה אני תמיד לובשת רק שחור.
שחור בחורף ואדום בקיץ.
"בחורף הנשמה מתה ובקיץ היא חיה" הסברתי לך.
ואת, שאהבת חורף הרבה יותר מקיץ, לא הבנת למה אני לא סובלת את
החורף.
"איך אפשר לסבול את החום הזה בקיץ?" ניסית להבין.
טוב נו, כמה שאהבתי קיץ לא אהבתי חום אבל מה אפשר היה לעשות.
כל דבר בא על חשבון דבר אחר.
עכשיו היה חורף והיה לי קר על אדן החלון אבל שנאת שהעשן של
הסיגריה יכנס לחדר.
אז מה אם נשמת אותו בזמן שעמדת לידי מול הטלסקופ.
"מעשנת פסיבית זה לא כמו מעשנת אקטיבית" זה היה המשפט שלך
למרות שכל המחקרים הראו שלעשן פסיבית זה הרבה יותר גרוע.
כיביתי את הסיגריה במאפרה שהיתה בידי והצטרפתי אלייך, למיטה.

בתשע וחצי ביקשת שאתקשר. ההודעה שלך די הבהילה אותי, למען
האמת.
כשענית סוף סוף אמרת שנתקעת בפקק בגלל איזו הפגנה ושכנראה
שנאחר לסרט. כרגיל. לפחות הפעם זה לא היה באשמתך.
כבר שעה שהייתי מוכנה לגמרי, מסתובבת הלוך ושוב ומחכה לך. חוסר
התחשבות. דווקא היום הם בחרו לעשות את ההפגנה שלהם.
באינטרנט לא היה יותר מידיי מה לעשות, אפילו היה דיי משעמם,
ובגיטרה שעמדה ליד המיטה כבר ניגנתי, ולא ממש היה לי חשק לנגן
עכשיו.
בעשר עדיין היית בפקק. לא יכולת להתקשר במקום לשלוח הודעה?
ולמה רק אני צריכה להתקשר כל הזמן? זה לא שאין לך שיחות יוצאות
או משהו.
חצי שעה אחרי שמעתי את המכונית שלך חונה בחנייה. ידעתי לזהות
אותה כבר מתחילת הרחוב.
כבר הייתי פקעת עצבים, כי אם היה משהו ששנאתי זה לצאת בלחץ.
הסתרת משהו מאחורי הגב כשנכנסת. או ניסית להסתיר.
"הם חילקו בלונים אז לקחתי לך כמה" חייכת והושטת לי את זר
הבלונים הכחול לבן הזה.
אמרתי לך תודה בזמן שקשרתי אותם לידית של החלון.
באחת עשרה סוף סוף יצאנו החוצה.

ביציאה מהקולנוע הרגשתי טיפות קטנות, שנהפכו למבול גדול.
רצנו לאוטו בתקווה שלא נהיה כמו ספוגים כשנגיע אליו.
התחרנו בנינו מי תגיע ראשונה.
הצפירה הארוכה השיגה את שנינו.

בבית על הידית של החלון חיכו לי חמישה בלונים שהסתירו את
הכוכבים כשעמדתי בדלת.