העיט קרב אל הנבלה.
הבז חורק עינו אל הנבלה.
הנחש שוקק אל הנבלה.
זה יום סגריר
בכל זאת,
נחש זוחל על גחונו אל הפגר, מלשונו אד של צהב וארס.

העיט והבז צונחים אל הנבלה.
ראשיהם צמודים זה לזה בתחרה,
העיט נוקר בגחון הבז.
עוף של עוז וחיל נושר אלי ציה.
ציפורת גבורה נגללת בחולה.

הנחש קרב, כבר מריח את הנבלה,
חלקלק כעתיד, הדור כדעה.
גם הנדל הדוהה זומם מסלע אל הנבלה
חיוור כדף! רגליו כלמ"ד מהופך!
אך זה אני הראשון שהגעתי אל הנבלה.
אני הנבלה.