איני יכול לכתוב שידיים היו אז לאהובתי.
הרי כשזיעת פקאריים נטפה על פניי ובמורד גבי
לא כיסתה את גופי בספוג של קוטב צפוני.
וכשפגרי נחשי הבואה הוגשו יבשים וחמים
אל קערות החימר המתפוררות
לא חשבה, ולו פעם אחת, לטבול אותם
בקרקעיתו הקרה של האמזונס.
אצבעות. מה אוכל לכתוב על אצבעות ידיה?
דודי משליך מזרון העשוי מעצי סריגה בלויים
אל המקום בו לנים חזירים שמנים,
מלאי טפילים כמו חרבות חלודות
והם מלקקים את פניי.
האלו אצבעות ידיה?
לעיתים בכיתי עד לארצות שכנות והיא לא באה.
לעיתים הכוכבים נעלמו בבוץ וברפש והיא איננה.
לעיתים הייתה כה קרובה וחשתי את חספוס טבעת היהלום
שבאצבעה בזבוב שדות התירס הטורדן.
אבל פניה של אהובתי גיבשו את צורתן בימים ההם. ומאז. |
