היה הייתה, לפני שנים רבות אהבה, אהבה שכיום כולם מכירים ועליה
יודעים.
האהבה אהבה את עבודתה ומלאה במרץ ורצון את עבודתה, אך עבודתה
של האהבה הייתה מאוד לא פשוטה, היא הייתה צריכה לעבוד במשרה
מלאה.
וביום אחד היה נמאס לאהבה והיא אמרה: "זה נחמד מאוד להיות
אהבה, אבל נמאס כל היום להיות עסוקה ולעבוד בלי הפסקה, אולי
אצא לחופשה קצרה או שאולי אחפש עבודה חדשה".
ואז האהבה התפטרה ולדרכה יצאה ללא שום חרטה על שהשאירה את
העולם ללא אהבה.
ופתאום האווירה בעולם כולו הייתה קודרת וחשוכה, זוגות נפרדו,
היו ריבים ללא הפסקה וכל זאת בשל אהבה קטנה שעזבה את עבודתה.
ובינתיים טיילה לה האהבה ובכל מקום שאליו הלכה אף אחד לא רצה
בה, וכולם רק אמרו לה: "תתביישי לך עצלנית, בטלנית, יצאת
לחופשה ותראי מה קרה, לכי מיד! כי כאן את בטח שלא רצויה!".
הלכה האהבה מאוד עצובה, מה הייתה שווה החופשה אם לכל מקום
שאליו הלכה נדחתה והייתה לא רצויה.
ובסוף החליטה אותה אהבה לחזור לעבודתה, ששם תמיד הייתה רצויה
ואהובה.