את הפצע שלי אי אפשר להגדיר.
אין לו צורה, צבע או ריח.
אני חי ונושם את הצורך שהעולם יטפל בי, ורק אז אוכל לטפל בו
חזרה, בדרך שלי.
יש תקופות שהפצע מגליד, אבל גם אז הוא ניזון מהפחד מאותו יום
בו היא שוב תעזוב,
תתרסק,
תישבר,
תיעלם,
ותחנוק את יצר המציאות האדומה - כתומה שלי.
אני נלחם בו , אני אומר לו שזה לא לטובה.
אבל אם בסוף היום, אני מרוצה ממי שמסתכל עלי מהצד השני של
המראה, אז ניצחתי גם היום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.