פשטנו את מעילינו, הנחנו על הברכיים
שני אנשים שוכבים על גבם מתחת
לכוכבים ושוקעים בחלומם:
מסעות זעירים מן החשכה אל אור היום
צלצולן של חרבות בגופי, קידוש של שבת  ובית קפה.
שאיפות אוויר חנוקות של רעב במרתף העמוק של הלב.

למטה, מתחת ליסודות העמוקים ביותר
קיימנו אשליה מרוחקת...

הערב נראה מרוחק מתמיד מוסווה במסכות ארכיטקטוניות
תשוקתך היה מונחת בידי עיוורת למגעי
מחוסרת אונים, מתחמקת כרוח רפאים.
הרגע קיבל תפנית קליידוסקופית,
מחוסר הבעה נאחז בייאושו.

והייתה בתוכי אשה אחרת שהביטה בך ובכתה.