חזי גר על כוכב די קטן ממש מחוץ למערכת השמש. הכוכב שלו היה
הדבר הכי טוב שיש. היו שם את כל המשפחה והחברים שהוא אהב. היה
לו תמיד חם ונעים. לא היה לו רע אף לא פעם אחת בכל 294 שנות
חייו הקצרים. חזי היה בשיא נעוריו, אהב לצחוק ולמתוח אנשים,
והכיר כמעט כל אחד בכוכב הקטן שלו, מה שלא היה קשה מדי כי חיו
שם בערך 378 אנשים כמותו.
יום אחד, יום חם במיוחד, יצא חזי מביתו וראה בשמיים חללית
גדולה מאוד ושחורה. מיד רץ חזי לספר לראש הכוכב, זורבינג. אך
זה לא לקח את חזי ברצינות מספקת והחליט שהוא ודאי מדמיין או
ממציא סיפור כלשהו. לאחר כמה שעות ראה חזי קרן גדולה ואדומה
יוצאת מהחללית לכיוון הכוכב הקטן והיפה שלו. חזי החליט להזהיר
את משפחתו וחבריו הקרובים ולהמליץ להם לברוח מהר ככל האפשר.
בגלל החום הנוראי, אף אחד לא רצה לצאת החוצה כדי לבדוק אם חזי
דובר אמת, ולכן העדיפו להאמין שהוא שוב מנסה להתל בכולם. חזי
החליט שהוא לא יבזבז את זמנו ושהוא חייב להציל את חייו. הוא רץ
למוסך, קפץ לתוך המיני-שיפ של אבא, והמריא לשחור הלא נגמר.
ברגע שהחליט שהוא רחוק מספיק עצר חזי את החללית, והביט מטה אל
ביתו. אך לצערו כל שהיה לו לראות זה את הקרן האדומה והגדולה
ממיסה ושורפת את כל הכוכב שלו תוך דקות ספורות. כל העצים,
הבתים, ההרים והעמקים, כל החיות והיצורים, גם אלה שלא מהזן של
חזי, כולם נעלמו והפכו לעשן.
חזי היה עצוב מאוד והתחיל לבכות, אך עם זאת היה בו חלק ששמח
קצת על זה שהוא ניצל מהמוות הבטוח, ושהוא היה היחיד שהיה חכם
מספיק לעזוב. אבל הוא המשיך לבכות. כעבור בין חצי שנה לשנתיים,
הפסיק חזי לבכות והחליט להמשיך הלאה ובעזרת החללית שלו, שנראית
כמו דיסק קטן עם כיפה מזכוכית, למצוא מקום אחר לחיות בו.
חזי הסתכל סביבו וראה שהחללית השחורה כבר אינה שם, והוא ראה את
כל מערכת השמש והחליט, שעל אחד מהכוכבים שנמצאים שם, הוא
יחיה.
הכוכב הראשון שחזי ראה הייתה השמש. אז הוא התחיל לשייט
לכיוונה. אבל כשהתקרב מספיק בשביל לסרוק אותה הוא הבין שהוא לא
כל כך יכול לחיות שם, זה פשוט יותר מדי חם. אבל הוא הבחין
בכוכב קטן לידה שלא ראה אותו מרחוק. הוא החליט לעבור בין כל
כוכבי הלכת מהשמש והלאה.
חזי התקרב וסרק את הכוכב הבא, ובחן אותו הרבה מאוד זמן. לבסוף
הוא החליט שגם זהו מקום לא טוב בשבילו, הוא גם קטן וחסר נופים
ומי באמת רוצה לחכות שמוני ושמונה יום כדי לראות את הזריחה?
המשיך הלאה חזי הקטן, לחפש את בית העתיד שלו, והגיע לכוכב הלכת
הבא, כוכב יותר גדול וארגמני. בדק גם אותו במשך חודשים, או כך
לפחות הראה לו המד בחללית הקטנה, והגיע למסקנה שגם כוכב זה
אינו ראוי למחייה. אין בו לילה בכלל ואי אפשר לישון.
חזי החל מתייאש, אבל אמר שהוא ינסה להמשיך, כי הוא חייב למצוא
כוכב לחיות בו. אמנם בחללית יש דלק, הליום (שמשמש לנשימה)
ואוכל בכמות אינסופית. אבל חזי יצטרך למתוח את רגליו וללכת
בקרוב כי אם לא כל השרירים שלו יתנוונו.
בסופו של דבר החליט חזי להמשיך לכוכב הבא, שכבר מרחוק נראה
יותר ידידותי, למרות שהיה קצת כחול. הוא התקרב וראה שהכוכב מלא
חיים. והרבה מאוד יצורים מתרוצצים עליו בהנאה. חזי חשב לעצמו,
אולי פה סוף כל סוף הוא ימצא את ביתו. אך כשניסה חזי להתקרב
ולהסתכל מקרוב. הוא ראה את השנאה וההרס שיש בעולם והחליט ששם
כולם יידחו אותו. ולכן אינו יכול לחיות שם.
אז חזי המשיך בדרכו, אל הכוכב האדמדם שהגיע מולו. בתחילה שוב
פיתח ציפיות לגבי בית חדש, אך כשגילה שכל הכוכב עשוי מאדמה
מדברית, הוא נזכר שהוא אלרגי לאבק. והוא פשוט לא ישרוד שם יותר
מיום אחד.
מאוכזב כרגיל, אבל טיפה יותר, הניע חזי את החללית פעם נוספת
הרחק מהשמש. והכוכב הבא היה גם הוא אכזבה. אפילו אדמה לדרוך
עליה לא הייתה בו. וכמה כבר אפשר לשחות?
מהכוכב אחריו חזי בחר להתרחק כדי שהרוחות הקטלניות שבו לא
יהפכו אותו ואת החללית הקטנה שלו לאבק. גם מהכוכב שאחריו חזי
נמנע כי הוא פשוט עשה הכל הפוך, אפילו הטבעות והסיבוב שלו היו
הפוכים. וחזי לא אוהב לחיות הפוך.
חזי חשב שהגיע לכוכב האחרון והאכזבה הייתה קשה מנשוא, כוכב זה
היה כחול לחלוטין.
ומכיוון שחזי עצמו היה כחול, הוא פחד שאפילו הוא לא יוכל למצוא
את עצמו שם.
אבל אז, בדיוק אז עינו של חזי קלטה כוכב נוסף מגיח מאחורי
הכוכב הכחול, כאילו אמר לו: "היי - אם לא תדע, איך תבוא?"
אך כשהגיע אליו בתקוות גבוהות ועיניים עייפות ראה שכל כך קר
במקום הזה שהוא כבר לא רואה את השמש. ושוב החליט חזי לוותר.
וכך נשאר חזי מטייל בשמי היקום כולו למצוא את הבית שהכי מתאים
רק לו.