כל אחד גונב ממני קצת,
כל אחד חותך ממני חלק.
כל אחד מגיע עם פחות
ויוצא עם חתיכה טובה.
ופתאום הוא נעשה יותר,
פתאום הוא מישהו הרבה יותר טוב
ואני עם כל מה שהיה לו קודם,
במקום מה שהוא לקח.
ואין לי בשביל כל מי שרוצה,
בקושי בשבילי נשאר.
והסיפור הזה כל כך נדוש,
כל פעם מחדש
הלב שלי נשבר ונעלב
ומשחק אותה כאילו,
בעצם הכל בסדר,
אבל די! נמאס לי כבר, נמאס,
אין לי את הגב להתישר.
כל אחד רוצה עוד קצת
ואני מפחד שבלי
הוא לא יסתדר,
אז אני נותן בנימוס,
ונשאר בלי אויר, ואחר כך
מכסה על הכאב, בניכור
ובשנאה עצמית.
כולם רוצים הכל!
ואני בסוף, כל פעם מחדש,
מאמין, כמו סתום,
שלא נשאר יותר.