[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היינו חבורה גדולה של אנשים, והתקהלנו בחוץ. אל תוך המבנה לא
יכולנו עדיין להיכנס, ולפנות מזה - לא היה טעם. החלטנו אפוא
להתקהל. שילוב של כישרון טבעי עם היעדר ברירה הביא אותנו לידי
כך, ששרצנו במקצועיות של ממש. הוא הגיע בדיוק כאשר עסקנו
בשריצה אמנותית, ומיד הוקף אנשים. הם רצו את חומו, את קירבתו,
את הרוך המגונן של זרועותיו.  

כמו כולם רציתי גם אני להתקרב אליו, למלמל דבר הערכה. רציתי
באמת, הרי לשם כך באתי, אבל פחד אחז אותי. חולשה וצמרמורות
עברו בחזי כשעבר סמוך אלי. ולפי שלא ידעתי מה לומר, המשכתי
להביט ולהביט בו באותה הבעה מזוגגת, עד שהכל התעמעם מסביב, פרט
לאותו ברק זהוב של שערו.

ממרומי קומתו לא יכול היה להבחין בי. הייתי קטנה מאוד לעומתו,
וגם עמדתי בצד, בשוליים המטושטשים של שדה הראייה שלו. היססתי
לגשת אליו.

אולם, די היה בעצם ההתבוננות בו להסב לי הנאה רבה. תליתי בו
מבט, כדרך שאני מביטה בכל דבר נהדר ומפליא: בעיניים קרועות
לרווחה, בניסיון לקלוט כמה שיותר פרטים מתוך התמונה, לחרוט
אותה בזיכרון. הבעה כזאת קפאה על פני, של אימה ושל התפעלות,
מבלי שהרגשתי. רק מאוחר יותר הסבו את תשומת ליבי לכך. אבל לפי
שעה נשאתי אליו עיניים בדרך זו, כמתוך רעב, בכל הכוח שהיה לי.


לבסוף, כאשר נפתחה טבעת האנשים שהתהוותה סביבו, אזרתי אומץ
וניגשתי אליו. הוא לא הבחין בי. קראתי בשמו - אולי יסב אלי את
פניו - ומשלא נענה, הושטתי את ידי קדימה, אולי אם אגע בו קלות
יבחין כי אני עומדת לצדו. ידי מצאה את כתפו הרחבה, החמה.
לשבריר שנייה יכולתי לחוש גם אני את כוחו, את רכותו. אילו רק
יכולתי להישאר כך עוד קצת... אבל הוא לא חש בכך. מולו באה
מישהי שהכיר, כנראה הכיר היטב, משום שהם נפלו זה על צווארה של
זו בחיבה גלויה.

הנחתי שאין זה אלא עניין רגעי, שעוד מעט תתנתק מעליו, אבל לא
כך היה. לאחר שהיו חבוקים אחד בזרועות השנייה שעה ארוכה, נפנתה
היא להסיט את שערו לאחור, ללטף את פניו בידיה. בנהמה חרישית
נרכן אליה - הוא היה גבוה יותר, רחב יותר - לנשק לה. תחילה על
לחיה, כדרך ידידים, אחר כך על שפתיה, אולם מהזווית בה עמדתי,
לא יכולתי להיות בטוחה. הנחתי שעכשיו בוודאי ייפרדו זה מזו,
ושוב טעיתי. שעה שכל שאר האנשים סביב חזרו לשרוץ כמקודם, אני
לא יכולתי להסב מבטי מאותה התגפפות. אמרתי לעצמי, אני מעריכה
את זה מאוד, אדם שיכול להרעיף כך אהבה על זולתו. אחר כך לא
אמרתי לעצמי דבר. רק הבטתי עוד ועוד, עד שעיניי כאבו.

עוד כמה רגעים וכבר תחושת הלאות, הכובד באיברים. נדמה היה
כאילו קפאנו כולנו על עומדנו, כאילו הזמן נעצר.

לבסוף היא הלכה, אבל שוב לא יכולתי לגשת אליו. הייתי קטנה מאוד
לעומתו. ממרומי קומתו לא יכול היה להבחין בי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אם הייתי יכולה
להתחיל היום הכל
מחדש, הייתי
כדורסלנית"




הלן קלר, ברגע
של חרטה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/3/04 15:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטאליקה היבשר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה