הוא ישב לבדו, לוגם מספל גדול שאחז, מביט בשלווה במסך
הטלוויזיה הגדול והשטוח שתלה מעל דלפק הכרום הבוהק. המוסיקה
הנעימה שבחדר כמעט ולא הופרעה על ידי פטפוטיהם של החיילים
מהיחידות השונות, והוא התענג על הרגיעה הנדירה. רגעים כאלה היו
מועטים בשירותו הצבאי. היחידה שאליה השתייך מעולם לא נחה.
הוא הסיט את מבטו ממסך הטלוויזיה שבו שודרו התמונות מתחנת החלל
החדשה שבפלוטו, ואז הוא הבחין בבחורה.
היא התיישבה בשולחן שלו ללא מילה. היה לה שיער שחור שזור בפסים
כחולים חשמליים, וחליפת העור הסינטטי שלבשה הבליטה את קימורי
גופה. היא הייתה בתחילת שנות העשרים שלה, ובהריון, הבחין החייל
מייד. טוב, הוא ציין לעצמו בסיפוק מקצועי.
"שלום", היא אמרה בחיוך, הוא חייך אליה בחזרה. מרכזים חברתיים
כאלה משכו בחורות שרצו לפגוש חיילים .הבנות היו חברותיות
ואינטילגנטיות, וסיפקו לחיילים בחופשה שיחה קולחת ובילוי
נעים.
"איך קוראים לך"? היא שאלה ועיניה סרקו את מדיו הכחולים
המגוהצים למשעי. אישוניה התרחבו כאשר היא הבחינה בשני העיטורים
על חזהו.
"מארטין", הוא אמר וחייך.
"מאיפה אתה"? היא שאלה. "קומנדו אווירי? פטרול חלל? הסיירת
המיוחדת"?
מארטין נחר בבוז משועשע. הוא שלח את ידו אל תג היחידה שתלה על
כתפו הימנית והסיט אותו לכיוון הבחורה, כך שתוכל לראות את
הציור שעליו. על התג צוירה צלליתה הכהה של אישה במרוצה, ואותה
הקיפה כוונת ארגמנית.
"וירגונאוט"! התנשפה האישה בהתפעלות ועיניה ברקו.
מארטין הנהן באיטיות אצילית, והחזיר את תג היחידה שלו למקומו.
"זה... זה מסוכן"? שאלה הבחורה. היא הזיזה את הכיסא שלה קרוב
יותר אליו.
"לפעמים", השיב מארטין. "ישנן נשים חמושות, וישנה כמובן גם את
מחתרת הבחירה החופשית", פניו התעוותו בשאט נפש כשאמר את המשפט
האחרון. "קיבלתי את זה", הוא אמר ונגע בגאווה באחד מהעיטורים
שתלה על חזו, "לאחר מבצע מסוכן שלנו. תפסנו מעל לשלושים נשים
פוריות בתולות".
"אתם הוירגונאוטים", מלמלה האישה. היא התקרבה אליו, וידה נחה
על ידו. "אתם עושים עבודה כל כך מבורכת"...
מארטין הנהן, אדיש כביכול לקרבתה של הבחורה. "זו עבודה
הכרחית", הוא אמר ונטה קדימה, מדבר בלהט ומתוך שכנוע עמוק.
"אחרי המלחמה האחרונה, המין האנושי כבר לא יכול להרשות לעצמו
את דלדול הגזע. ועדיין יש נשים שמסרבות להישמע לחוק הצאצאים",
הוא נאנח.
לפתע הוא הביט בה. "כמה ילדים יש לך"? הוא שאל בחשדנות, וידו
הימנית נעה מבלי מישים לכיוון חגורתו, היכן שתלה אקדח קטן
ומוכסף.
"שני ילדים, כקבוע בחוק", היא מיהרה להגיד. ידה נחה על בטנה,
שבה נמנם עובר בן ארבעה חודשים. "זה יהיה השלישי".
מארטין חייך בסיפוק. "את פטריוטית אמיתית של המין האנושי", הוא
אמר, כשצפצוף פתאומי מתוך מדיו הכחולים קטע את דבריו, הוא קם.
"אני חייב לזוז", הוא אמר.
עיניה של הבחורה עקבו אחריו כאשר יצא, מבטה היה מצועף.
"וירגונאוט", היא מלמלה לעצמה. החיילים האלה היו גיבורים
אמיתיים...

מארטין היה לבוש במדים אזרחיים. החשודה הייתה צעירה, בת שמונה
עשרה או תשע עשרה, מעל הגיל המותר בחוק, וצעדה על המדרכה במרחק
של מאה מטר לפניו.
מכשיר הקשר הסמוי הזעיר שבאוזנו התעורר לחיים.
אספן 1, כאן פותח. מה מצבך, עבור?
מארטין דיבר אל תוך המיקרופון השטוח והשקוף שהודבק על גרונו.
פותח כאן אספן 1. החשודה נעה בקצב מהיר צפונה. ממיקומי אני
מבחין בהליכה המאפיינת.
אספן 1, כאן פותח, המשך במעקב, סוף.
מארטין המשיך לצעוד, שומע במכשיר הקשר כיצד מפקדם - שנקרא פותח
ברשת הקשר - מדבר עם הוירגונאוטים האחרים בחולייה.
אחד הסיורים הבחין בחשודה במקרה, וזיהה אצלה את ההליכה
המאפיינת. החוליה שלו, הקרובה ביותר למקום, הוזעקה במהירות.
פניו של מארטין היו חמורות סבר. האקדח הקטן שנשא היה מוסתר, אך
הוא היה מוכן להשתמש בו. מחתרת הבחירה החופשית הארורה הזו
יכולה להסתתר בכל מקום.
החשודה הגבירה את קצב הליכתה, ומארטין החל למהר אף הוא. היא
הביטה אחורה, ראתה אותו, ולפתע החלה לרוץ.
פותח, כאן אספן 1 צעק מארטין בקול צרוד אל המיקרופון.
החשודה נמלטת בריצה מזרחה!
היא פנתה מזרחה אל תוך הרחוב הראשי, מנסה להתערבב בקהל. מארטין
דלק אחריה, אוחז בידו הימנית באקדח הקטן. בידו השמאלית הוא שלף
את הסמל שלהם - אותו ציור של צללית נשית וכוונת, אך הפעם רקועה
על גבי לוחית פלדה זוהרת בגודל כף ידו - ואחז אותו קדימה.
"עצרי! וירגונאוט"! הוא צעק אל החשודה, שספק אם שמעה אותו. אך
הקריאה נועדה בעיקר עבור עוברי האורח. הם פינו לו דרך במהירות,
מביטים בעיניים רחבות בוירגונאוט השועט ברחוב.
היא הייתה מהירה, אך לא מהירה מספיק. במרחק של עשרה מטרים ממנה
הוא כיוון, וירה.
חזיז לבן בקע מהאקדח הכסוף ופגע בקיר הבניין הקרוב לחשודה,
מתיך מספר לבנים שחורות.
היא נעצרה על מקומה, ידיה מורמות באוויר.
מארטין התקרב, אקדחו מכוון אליה. היא רעדה בפחד, נשימתה כבדה.
קול של נעליים רצות בישר לו על הגעתם של עוד ווירגונואטים. הם
התפרסו סביבה, אקדחים בידיהם, חוסמים את נתיבי הבריחה שלה.
אספן 2, וירגונאוט בשם דארו, התקרב אל החשודה, אוחז בידו מכשיר
קטן בוהק, ופתח את מכסהו. לוח אלקטרוני של נתונים זוהרים
נחשף.
"אל תזוזי", אמר דארו, והצמיד את צדו הימני של המכשיר לזרועה
של החשודה.
מארטין הכיר את המכשיר, שנקרא וירגונר. כשדארו הצמיד אותו
לזרועה של החשודה, מחט זעירה חדרה אל תוך וריד ונטלה כמות דם
מזערית לצורכי בדיקה וניתוח. התהליך היה קצר, ונמשך ארבע שניות
בדיוק.
דארו הרחיק את המכשיר מזרועה של החשודה, והביט בשלל המספרים
שהופיעו והתחלפו במהירות על גבי הלוח הממוחשב. הוא נשא את מבטו
בחיוך. "תפסנו אותה"! הוא אמר.
תרועה עלתה מהקהל שבינתיים נאסף סביבם וצפה במתרחש. שני
וירגונאוטים תפסו בעדינות את זרועותיה של החשודה המתייפחת
ומתחילים להקריא לה את זכויותיה.
"את נאשמת בפשעים כנגד המין האנושי, בעבירה על חוק הצאצאים
המתוקן משנת 2024, סעיף 5א"...
מארטין התרחק מהפושעת, מתנשף, תחושה עמוקה של סיפוק ממלאת
אותו. ברגעים אלה, הוא היה גאה להיות ווירגונאוט. לא בגלל
ההערכה שלה זכה מהקהל, שחלקם אף הצדיעו לו בהערצה, אלא בגלל
חשיבותה של העבודה אותה ביצע. הוא נזכר בסיסמה שבחזית בית הספר
לווירגונאוטים:
"אנחנו מצילים את המין האנושי".