מוטי חן / מתוך העצב |
את נושרת מידי
את נופלת ושותקת
כי אהבת יותר מדי
את מרצה מאסר עולם
של הנפש שבפנים
את פותחת מרד ענקי
על הרגשות הרכים
ומתוך העצב את מציצה בעיניים דומעות
ילדה יפה שאין לה חשק עוד לחיות
והרוח שטה
בין תלתלי ראשה
עם הזמן היא נעה
אבל לא מרגישה
שוכבת במיטה ומחכה
וחושך על גופה
היא עירומה במחשבתה
והוא איתה
ומתוך העצב את מציצה בעיניים דומעות
ילדה יפה שאין לה חשק עוד לחיות
היתה לו כומתה אדומה, צנחה אהבה
הוא אמר לה מחר נתראה אבל הוא לא בא
היא בכתה
הוא לא בא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|