אני מתגעגעת אליו. שלחתי לו אתמול הודעה לפלאפון. הוא לא ענה.

אז שלחתי לו עוד הודעה שאמרה:'' טוב, אני מבינה שאתה לא מסוגל
לענות, אז רק תגיד לי כשיגיע אליך המכתב.''

כבר כתבתי לו מכתב ושמתי בתיבת דואר שלו, הוא אמר לי שהוא לא
קיבל אותו. התפלאתי מאוד כי שמתי בעצמי את המכתב בתיבה  הכי
גדולה שם, טוב אמא שלו עורכת דין היא בטח מקבלת הרבה דואר.
איזה מכתב שלחתי לו? שלחתי לו שירים שכתבתי לו, רציתי שיראה
איך הוא גרם לי להרגיש בתקופה האחרונה שאני לא איתו, שאנחנו לא
ביחד.
רציתי שהוא ירגיש שכואב לי.
כשראיתי אותו יום שישי האחרון במועדון, ביקשתי ממנו הסברים.
הוא אמר שהוא שיכור ולא במצב להסביר לי וגם ככה כל מה שהוא
יגיד לא ירצה אותי. באמת יכולתי להריח את האלכוהול מהפה שלו,
אבל לא יכולתי ולא רציתי להרפות.
רציתי לצעוק, להרביץ לו לשפוך עליו משהוא, ואמרתי לו'' בא לי
להרביץ לך, לתת לך סטירה" הוא אמר: ''את צודקת, אני אבין אם
תביאי לי איזו בעיטה לביצים", כן ממש...
הקול שלו רעד מידי פעם לפעם והרגשתי שהלב שלו דופק חזק. הוא גם
אמר לי שהלב שלו משתולל ושהוא לא יכול להוריד ממני את הידיים.

בסוף הוא נתן לי הסברים.
הוא אמר ''אני יודע שזה נשמע כמו its not you its me אבל זה
באמת לא ככה. כבר כל כך הרבה זמן לא הרגשתי למישהי מה שאני
מרגיש כלפיך בכזאת עצמה, זה מפחיד אותי, אני מרגיש כזה דפוק
ואני לא יודע איך להתמודד עם זה. אני לא יודע למה אני נלחץ.
דיברתי עם חברים שלי ועם אמא שלי וכולם אמרו שאני דפוק רק
במילים יותר עדינות.'' שאלתי אותו: ''למה אתה לא מרשה לעצמך
להתאהב בי?"
הוא אמר שהוא במאבק פנימי עם עצמו.

אמרתי לחברה שלי שאם אני רואה אותו והולכת לדבר איתו, שתמשוך
אותי חזק ביד, אבל כשהיא עשתה את זה אמרתי לה שתעזוב אותי שאני
פשוט חייבת להבין למה הוא נעלם. והיא כעסה עליי.
אני מבינה אותה, אני כל כך חלשה מולו...
הוא ביקש לחבק אותי: "אני יכול לחבק אותך? בבקשה אני חייב.''
אמרתי לו: ''אבל אם אתה תחבק אותי, אתה תלך ותעלם אחר כך שוב
ואני לא רוצה שתלך...''
שאלתי שוב בשקט: ''למה אתה רוצה לוותר עליי?"
ושוב ראיתי את הכאב בעיניים ושוב הוא הסביר ואמר שאני מקסימה
ומדהימה ושאני לא מעריכה את עצמי מספיק ושבכלל לא מגיע לו
מישהי כמוני. הוא אמר שהריח של השיער שלי משגע אותו, שוב הוא
חיבק אותי וליטף את פניי והסתכל לי בעיניים ואז...
אמרתי לו שאני לא רוצה להרוס לו את הערב ושחברות שלי בטח
מחפשות אותי. והחזקנו ידיים וידעתי שהנה שוב אני מאבדת אותו.
ואז הוא נבלע בין כל הילדים והילדות במועדון.
עצוב לי, ואני לא מצליחה ולא רוצה לשכוח אותו שום דבר לא מקל
עליי, כלום. לא בחורים או מחזרים אחרים, חברות שמנחמות ואפילו
לא ההורים שמשתדלים לומר את המילים הנכונות אבל לא תמיד
מצליחים.

אז מה התרופה ללב שבור?