כחיית יער רעבה מסתובבת וצדה
היא עדיין מחפשת את מה שפעם היה לה

משוטטת ביערות, עם פיות ולפרקונים מסתודדת
מרקדת לצלילי הרוח, היא חופשיה, משוחררת.

תנועותיה כחתול, צעדיה קלילים
מופיעה לרגע קצוב ונעלמת אל תוך הצללים

שערה פרוע, שמלתה קרועה
וכפות רגליה חתוכות משברי ליבה.

היא ידעה פעם לאהוב, היא מזמן שכחה
נשמתה כלואה, היא מרחפת לבדה.

את יצורי האגדות היא מכירה
את סודות היער היא יודעת
היא פוחדת מעצמה
היא פוחדת להרגיש שוב, לגעת.

דמעותיה כקריסטל הנשבר אל האדמה
היא צמאה לדם, היא צמאה לאהבתך.