בסוף זה אתה עם עצמך ומי שיש לו בעיה עם עצמו זה עצוב.
איזה מעולה זה כשאתה מאמין בעצמך עד הסוף, שאתה אוהב את עצמך
כשאתה לבד. אף פעם לא חושבים על זה, אבל אין הרבה אנשים,
שיכולים לחיות לבד לבד, זה אומר, שהם לא צריכים אנרגיה מאף אחד
ליד, הם יכולים לייצר לעצמם את טעם החיים בכיף.

אם אני אספר לכם על איזה אחד, שאני מכיר, שמסוגל לחיות בעולם
הזה לבד - אתם תאמינו? אם אני אסביר לכם, שאני לא סתם זורק
הפצצה באוויר, שאני באמת מכיר אותו טוב, והוא יכול להסתדר
לפחות לאיזה תקופה רצינית רק עם כמה חיות וזהו! מה תגידו?
בטח יש כאלה שיגידו "לבד איזה תענוג, הלוואי והיה לי קצת שקט
משל עצמי לאיזה חודש חודשים" אלק, אתם יכולים להסתדר שבועיים
בלי נפש חייה, למלא דלק לבד, לקנות אוכל ממכונות, לקבל עיתונים
בדואר, לראות סרטים, שלא מופיעים בהם אנשים רק מכוניות שנוסעות
לבד, ללכת לקניון כשהוא ריק- ממש לבד. אני לא מתכוון
להתווכח... אני אספר לכם את הסיפור וכל אחד יחליט "לבד"
זה הולך ככה,


הוא הסתכל על כולם, והוא לא הבין - הוא ראה ילדים, הוא ראה
נערים, הוא ראה צעירים ומבוגרים והוא גם ראה זקנים.
עד שיום אחד הוא ראה זקן הולך לבד סוחב שקית ביד אחת, מקל
הליכה ביד שנייה ואת עצמו עם שני הרגליים, והוא הבין שגם הוא
ביום אחד מן הימים  יהיה מלא קמטים. הוא התחיל קצת להתבלבל
ולהיזכר בכל מה שעבר עד עכשיו בחייו "...כל הפנים והשמות,
כולם..." התחיל לזמזם עם המחשבות איזה שיר, כמה מהר הזמן רץ
לי, איך הכול עובר כאן מהר, ועדין לא עשיתי כלום, עדין לא
טיילתי, לא ראיתי, לא בניתי, מאיפה יש זמן לכל החוויות? חשב
לעצמו.
הלך לאמו קצת טרוד מחפש תשובה וזאת אמרה לו "החיים רצים תהנה
מהם, כמה שאתה יכול ואל תחשוב על יום אתמול חשוב על היום ועל
מחר".
המשיכו את השיחה, עד שהבין שגם לאמא שלו אין תשובה ממשית,
לפחות כך הרגיש, הוא לא הסתפק בתשובה שאמא נתנה לו, והחליט שמה
שעליו לעשות זה ללכת לדבר עם איזה זקן אחד ולשאול אותו כמה
שאלות אלה, אמר לעצמו, יש להם חכמת חיים וניסיון- זאת בטח
התשובה.
לאחר שחשב איפה הוא יכול למצוא זקן חכם, שהוא מסוגל לדבר איתו,
עלה במוחו לעלות לשכן מלמעלה, אדון קוזילביץ, מאז שאני קטן
אנחנו מחבבים אחד את השני, חשב והחליט שעליו הוא עולה.
למחרת אחר הצהריים עלה לביתו של מר קוזילביץ, דפק בדלת
ובעיניים טובות, פתח לו הזקן, בא בימים את הדלת.
"שלום מר קוזילביץ! מה שלומך?" שאל הנער "תודה לאל נערי איזה
הפתעה נעימה, מה שלומך, אתה?" ענה "טוב תודה" השיב
"כן, ואיך אני יכול לעזור לנערי?" שאל השכן, בא בימים
"אני קצת מבולבל וחשבתי שאולי איש מבוגר עם חכמת חיים כמוך,
יוכל לייעץ"
צחק וחייך הזקן באומרו "לא כל הזקנים חכמים, לעיתים השיער הלבן
והדליל קצת מטעה, אבל אשמח לעזור- שב יקירי"
התיישב הנער על הספה "מה תשתה?" שאל השכן "קר או חם?" ענה לו
הילד "אה... קר תודה" "רד בול זה טוב?" שאל אותו הבא בימים
עם גבות מורמות ופרצוף של פליאה וחוסר הבנה חזר הנער על שאלתו
"רד בול?"
צחקק וחייך השכן מופלג הגיל "מה קרה? רק לכם הצעירים מותר
לשתות רד בול? אני אולי זקן, אבל אני עדיין מבדיל בן פטל לרד
בול!"
ובחיוך כובש של איש מיוחד כבש הזקן את הנער, שנשאר כולו המום
ומחייך!
לאחר שמזג שתי פחיות לשתי כוסות התיישב השכן ושאל "נו, ועכשיו
מה על ליבו של נערי?" ענה לו הנער "אני לא יודע איך להתחיל
אדון קוזילביץ? אני סתם מבולבל" "ממה אתה מבולבל" שאל אדון
קוזילביץ "נאנח הנער והתחיל לספר לו על שראה זקן ברחוב,
ושפתאום ראה את עצמו במקומו, והתחיל לספר לו על הזמן שבורח לו
מהידיים, על הרצון להצלחה, על סטטוס בחברה, על אחרי הצבא, על
לימודים, על כסף, על טיולים, על חברים ועל כל החוויות שבחיים.
אחרי ששמע הזקן, בא בימים על כל הבלבול, חייך אל הנער בעיניים
טובות, הסתכל עליו הנער מחפש תשובה ואמר "מה אתה חושב?" השיב
לו הזקן, כשעיניו ממצמצות בעדינות של חכמה "נערי עשה מה שטוב
לך, תהנה מהנעורים, תהנה מהבגרות, תהנה מאמצע החיים ותהנה
מהחוויות, תהנה מההווה. בסוף לא חשוב כמה כסף נשאר לך להוריש
לנכדים, לא חשובים כל התארים, שמופיעים לפני שמך הפרטי, משנה
כמה כייף עשית וכמה שמח עוד תהייה.
איך אומר הזמר הזה שלכם "...לאהוב את עצמך, לא מול המראה,
תיכנס בתוך, כן זה יכול להאיר אותך..."תאמין לי הוא צודק, כל
פעם שאני שומע את השיר הזה, אני נהנה. אנשים אוהבים את עצמם
יותר מבחוץ מאשר מבפנים, הרי לא רק הבחוץ משתנה עם הגיל גם
הבפנים, ואם תסתכל בתוך- כן זה יכול להאיר אותך, כמו שהסחרוב
הזה שר. ברגע שתדע לאהוב את עצמך, אתה תדע מה טוב עבורך, ותהנה
מכל תקופה, וגם העתיד שלך יהיה זוהר. לעולם אל תשכח, כי נדיבות
אמיתית כלפי העתיד פירושה לתת הכול להווה, שהרי שום דבר לא
יחזיר עכשיו את נעורי גם לא כוס רד בול טעימה, אבל איך אומרים
בגילכם "וואלה אני נהנה".