היו היו מזמן בארץ רחוקה, שני אחים. אחד חלש ואחד חזק. באותם
זמנים כולם ידעו היכן האחים גרים, ומדי פעם, כשהיו צריכים
אותם, ידעו בני האדם היכן למצוא אותם. לפעמים היו צריכים את
החלש, לפעמים את החזק, ולפעמים אף אחד מהם. האחים, כל אחד
בתורו, שנדרשו ,שמחו לעזור. יום אחד הגיעה מפלצת מרושעת,
קולמוגורוב שמה, וחטפה את האח החלש. האח החזק התעצב אל ליבו
ומאז התקשה לתפקד. האגדה על האחים פרשה לה כנפיים, עד שהגיעה
לטירת צ'בישב שבעיר מרקוב.

האגדה הגיעה עד לטירה והתעלפה. בקושי הצליחו להוציא ממנה את
פרטי האירוע. מלך צ'בישב ידע למי צריך לפנות במצבים כאלו. הוא
שלח את עוזרו הנאמן לקרוא לאביר חיים מדיף דיף. חיים התייצב
לפני המלך וכרע ברך לפניו. מלך צ'בישב פרט לפניו את הצרה
האיומה והציע לחיים חופן מטבעות זהב. חיים הסביר למלך כי אינו
מסוגל להענות להצעה, כיוון שבגילו לא קוראים אגדות, מניה וביה
להשתתף בהם. המלך התעקש. חיים הסביר לו בנימוס, שמאז ניתוח
כריתת רגל שמאל שעבר הוא מתקשה לחזור לכושרו של לפני הפציעה.
המלך צחק וטען כי אם סילבן שלום יכול להיות שר חוץ, הוא יכול
לצאת להרפתקאה. חיים התעקש. המלך שילח אותו מעליו וחיים דידה
מחוץ לטירה בעזרת נושא כליו, בורל קנטלי.

אך לא לאורך זמן נמשך השקט. תופעות מוזרות החלו לפקוד את תושבי
העיר. מנהג היה לאנשי העיר מרקוב לסדר את השמירה בשערי העיר על
ידי הטלת קוביות הוגנות הממוספרות מאחד עד שש. האחראי על
השמירה היה זורק קוביה לכל אדם שהיה מעל גיל 18 בעיר, שהוא לא
מלך.אם היתה מופיעה הספרה שש, אותו אדם היה שומר באחת העמדות,
אם לאו היה ישן שנת ישרים בביתו. כך, כל ערב אמורים היו להיות
כשישית מתושבי העיר בשמירה וכל אדם היה צריך להיות בממוצע פעם
בשישה ימים בשמירה. אבל, מאז החטיפה, אמנם היו כשישית מתושבי
העיר בשמירה, אך אנשים מסויימים שמרו הרבה יותר מהאחרים. מהומה
קמה בעיר. ראשו של אחראי השמירה נערף, אך גם מחליפו לא עשה
עבודה טובה יותר. בפני אנשי העיר עמדו שתי אפשרויות : האחת,
לשנות את שיטת השיבוץ והשניה לבכות למלך. בכו. המלך זימן שוב
את האביר חיים. עיניו הטרוטות מחוסר שינה של חיים הסגירו מיד
את תשובתו. עלו חיים ובורל קנטלי על סוסיהם ויצאו לחפש מפלצת.

החליטו לחקור עוברים ושבים למקום מחבואה של המפלצת. רוב האנשים
שנשאלו לא ממש ידעו על איזה מפלצת הם מדברים. הם פגשו גם כמה
שיכורים, שבלי ספק היו רחוקים מאוד מהאפס. עצרו בורל קנטלי
וחיים לנוח ליד האגם המותנה. התופעה המדהימה באגם היא שאם היית
זורק מטבע והיה יוצא עץ, לא היית רואה את האגם, ובהתקבל ראש
האגם היה מתגלה במלוא יופיו. חיים הוציא מתיקו את מנות המזון
הקצובות, שלפתע שמע בת קול מהלחם :
"שעתו האחרונה של אדם, שווה כל הון שבעולם. ומה עם שעה כך סתם
באמצע שבוע, היא לא שווה כל הון שבעולם?"
חיים היסס, ולבסוף אמר - שווה.
"היד שלי, חיה או מתה? מה זה , ח'תכת עוף? שניצל?", שאל הלחם.
חיים ענה, הנה, אתה מזיז אותה, על כן חיה.
"אם אני מזיז את המיקרופון, הוא לא נהיה חי מזה!", זעק הלחם
בניצחון.
קפץ בורל קנטלי וקרע את הלחם מידיו של חיים. המפלצת כאן, אמר
חיים, היא הפכה את אמנון יצחק ללחם.
חיים הכיר את יכולות קולמוגורוב. כשחיים וקולמוגורוב היו
קטנים, הם גרו באותו הכפר. הם היו החברים הכי טובים, וכל
הילדות רצו להיות חברות שלהן. אבל, יום אחד, חיים אמר
לקולמוגורוב - כלב בן כלב! ומאז קולמוגורוב הפך למפלצת
מרושעת.

חיים ובורל קנטלי ישבו וסעדו את ליבם. הם תכננו את היום
שלמחרת, כשלפתע משומקום הגיח האביר פראונהופר בן פרנל והרג את
שניהם באיבחה.