אנחנו קמים בבוקר, לא משנה באיזה שעה וליד מי ודבר הראשון
שאנחנו עושים
לפני שאנחנו מצחצחים שניים או נועלים את הנעליים זה לשים את
המסכה.
לכל בנאדם יש כמה וכמה מסיכות אך לרוב אנו פותחים את הארון
ובלי לחשוב פעמיים שולפים את "מסיכת השמחה".
ומראים לכלל הבית והסובבים כמה שאנחנו שמחים וכמה שכיף לנו.
ואיך תענוגות העולם עוטפים אותנו ואנחנו מתערבבים ומתחברים
אליהם כמו סופת
טורנדו עדינה, ואנחנו מוקסמים ואוהבים את הבריות, ומהות חיינו
על עולם זה. וכל יום אצלנו יותר יפה מהאתמול ואנו מחכים בקצר
רוח ליום המחר.
וכולם מסתכלים על כולם מפרגנים, מקנאים, אוהבים, ואף שונאים
אחד את שני על כך שהדשא שלהם ירוק יותר, בריא יותר, יפה
יותר... מושלם יותר.
אנחנו יושבים אם חברים ומספרים כמה כייף לנו בעבודה ואייך הקשר
הנוכחי ממש חשוב לנו ואייך הכל מסתדר לנו בחיים והבנק כל שבוע
מתקשר כדי לוודא שאנו מעדכנים לגבי שער הבורסה כי החסכונות
שלנו בשחקים. יושבים מספרים ומשקרים... מפנטזים ומאמינים כי
אנו יושבים על החלונות הגבוהים של מנהטן.
כל אחד חי באיזה פנטזיה גדולה וכולם משקרים לכולם וכולם יודעים
שהם משקרים ושמשקרים להם. ואף אחד לא מוכן להתוודע לאמת - האמת
הכואבת והשחורה, האמת שכולם מעדיפים לברוח ממנה... האמת שאנחנו
מעדיפים שעוד תישאר בכלא הפנימי האינסופי שלנו מאחורי סורג
ובריח.
ואנחנו הולכים ברחוב ולפתע בזווית עין בטעות ולא במכוון
מבחינים באדם שישן על הרצפה כל בגדיו בלויים והוא איננו מגולח
והוא מוזנח ומסריח. לרוב אנחנו ממשיכים ללכת ולא שמים לב אליו
אולי לעיתים זורקים לו קצת כסף קטן.
ואומרים בלב "מסכן איך הוא הגיע למצב הזה לי זה בחיים לא
יקרה..."
וגם אני כמוכם חי בעולם העשירון העליון, הורוד והיפה ומשקר
לכולם וכולם משקרים לי ומחביא את האמת בנבכי נשמתי מאחורי סורג
ובריח.
והכל היה מובטח לי ויפה, ידעתי כי בזכותי הגיע אל כל אוצרות
העולם שאחפוץ בהם, אל כל מקום ומחבוא שאני יראה לנכון.
לרגע לא חשבתי שלמשהו יהיה תכנון אחר בשבילי, שאני ידע על כך
לפתע ללא הודעה מראש.
זה קרה לפני שנה בערך יצאתי עם חברים למועדון חדש. אחרי ערב
מדהים מלא מוסיקה שתייה בנים בנות ומלא שקרים (אבל כאן מותר כי
אנחנו שיכורים)
הלכתי לכיוון האוטו החדש שהוזמן במיוחד בשבילי. אני בוהה בחניה
שהושאר הרכב - והרכב איננו. גנבו לי אותו, אחרי מספר דקות של
קללות יריקות והאשמות לכל עבר על העולם הדפוק הזה ואייך נהרס
לי ערב, אני מתיישב ומתקשר לאורן שיבוא להקפיץ אותי לתחנת
המשטרה (מזל שיש חברים שממלצרים עד השעות הקטנות של הלילה)
התיישבתי והדלקתי סיגריה, הרחוב היה שומם אדם ואני אפילו לא
שמתי לב מה קורה סביבי.
הוא התקרב אליי מלמל משהו וביקש סיגריה. בחוסר רצון, כמעט
מוכרח הבאתי לו את הסיגריה. הוא הסתכל אליי חייך והתיישב.
בהתחלה לא התייחסתי אליו ולא עניתי לשאלות שלו. יותר נגעלתי
ממנו מאשר פחדתי ממנו.
חשבתי לעצמי כל רפש העולם באדם אחד ודווקא אליי הוא בא.
הזקן התחיל לספר לי על עצמו קצת ואיזה אנשים הוא פוגש וכל מיני
שטויות כאלה.
ראיתי שהוא לא מתכוון לעזוב בקרוב והוא רק יישב ויזיין לי את
השכל ללא רבב. הרגשתי אייך כל העצבים שלי עולים לשמיים.הסתכלתי
עליו במבט מזלזל חייכת ושאלתי אותו הן בציניות והן בחוצפה:
"אין לך משהו אחר לעשות חוץ מלזיין לי את הקופסא?, מה אתה
רוצה? אין לי כסף קטן, הייתי אחלה גבר אתך והבאתי לך סיגריה
עכשיו פשוט תנדף ממני (חשבתי בליבי בטוח אין לו מושג מה זה
"תנדף")
מי אתה חושב את עצמך? יש לך מושג בכלל מי אני? אתה כלום
מבחינתי אוויר, לך!
שסיימתי חייכתי לעצמי וחשבתי כמה זמן לא דיברתי ככה, קללות
צעקות, אמרתי באותו רגע מה שחשבתי ורציתי.וזה היה כל כך משחרר
כבר מזמן שכחתי אייך זה לעשות מה שאני רוצה.
הוא חייך לעברי חיוך מאולץ ואמר "אני לא כלום, תמיד יהיה לא
כלום
אבל אינני יכול לרצות להיות לא כלום חוץ מזה מצויים בתוכי כל
חלומות האל"
זרק את הסיגריה והלך...
מה? מה הוא אמר עכשיו? הוא חושב שהוא יכול בכלל לענות לי? מי
הוא בכלל
רגע... חכה רגע... צעקתי קמתי לעברו חצי מתנדנד נעמדתי מולו.
גיחכתי ושאלתי איזה אלוהים? איפה האלוהים שלך? למה הוא לא שמר
לי על האוטו? למה הוא הביא אותך למצב שלך?
עוד מאמין מפגר שחושב שיש אלוהים והוא שומר אליו.
אם הוא שומר אלייך למה אין לך בית? למה אתה ישן ברחוב? אייך
האלוהים שלך מסכים שתחייה ככה? הוא הסתכל אלי חייך ואמר:
אלוהים הביא את שנינו על מגש הכסף הראה לנו יער "אוצרות העולם"
ואמר כל זה שלכם. אתם רק צריכים ללמוד אייך להשיג את זה.
אתה לקחת מהחיים את כל החומריות ורדיפת הבצע, גנבת את אוצרות
הטבע כמו שגונבים מתינוק מוצץ.
עכשיו אתה יושב על כיסא במשרד ובטוח שהכל מגיע לך.
אני לקחתי את מקצת אוצרות העולם אך לקחתי את החשובים ביותר.
לקחתי איתי את הכנות, האמינות, היושר, דרך ארץ ואהבת הכלל
אתה החלפת את אוצרות האל את היושר הכנות ואהבת אדם, לטובת מעמד
ועושר.
אני שימרתי טיפחתי וחילקתי ללא רבב את האוצרות לכל אדם אשר חפץ
ועמל עבורם, אני שמרתי על היער בגופי ובנפשי.
מה לך יש בחיים? שאתה תבוא לחיבור עם השמיים מה אתה יכול לקחת
אתך מקיומך על כדור הארץ? אתה יודע את התשובה?
הוא הסתכל עלי בפרצוף מרחם ולחש "ואתה חושב שיש לך את הזכות
לצעוק עליי בגלל המראה החיצוני שלי, אני הורדתי מכבודי שביקשתי
ממך סיגריה... אל תשכח את זה...
הוא הפנה לי את גבו ונעלם בסמטאות החשוכות של העיר.
אורן הגיע ואסף אותי שניות בודדות לאחר שהאיש נעלם. נכנסתי
לאוטו ומשום מה רציתי לחזור ולדבר עם איתו, אך המחשבה הזאת
הוסחה ממני ברגע שאורן התחיל לספר שלי מה עבר עליו כל היום.
הסתכלתי אליו במבט בוהה, מקשיב - לא מקשיב הוא הסתכל אליי ושאל
אותי, מה?
לא חשוב אמרתי לו. תוריד אותי כאן אני רוצה ללכת ברגל קצת.
הלכתי לטייל בשבילי אזור מגוריי נכנסתי לבית ספרי וראיתי שם
כתובת גרפיטי "אם נסתכל מבעד לזכוכית שבזרם נגלה הרבה דגים
מתים"
נשכבתי על הדשא בוהה בכתובות וחשתי אייך כל החיים רצים לפניי,
אייך כל דבר שעד עכשיו היה במקום שלו זז, ופתאום במקום מגירות
מסודרות שכל פרט בחיי נכנס למגירה הנכונה יש לי מגירות ריקות
וריצפה של דפים, כל החיים שלי על הרצפה ואני דורך אליהם, דורך
ולעיתים אף נגעל.

חשבתי המון על החיים מה הם נתנו לי ומה אני לקחתי מהם. מי
החברים שלי ועל מי באמת אני יכול לסמוך. על החברה, העבודה,
הלימודים, סגנון חיים, אפילו על הירקן ומחלק העיתונים.
חשבתי על הכל והזדעזעתי...
כמה שתמיד אומרים שיש רוע בעולם הרוע למעשה זה אנחנו ואנחנו זה
גם אני. אבל מצד שני אני מאמין שאין אנשים רעים יש אנשים שרע
להם... יכול להיות שרע לי?
ואני חושב על כל מה שאני נתתי לאנשים ומה שהם נתנו לי במובן או
לאו, מבין כמה רע לי, כמה שאני בודד, כמה שאני לא מבין את חוקי
המשחק, ומשחק עם החיים לא נכון, מהמר על הסוס הלא נכון שוב
ושוב
לפנות בוקר המאוחרות זחלתי למיטה ויישנתי שנת ישרים כמו שבחיים
לא ישנתי.
ידעתי שזה השינה האחרונה של האדם שהכרתי וידעתי.
ומחר אני יקום אדם אחר
האדם החדש שבי שעל הבוקר הולך להופיע ללא מסיכה וינסה להמר על
סוס אחר.