חצות, העולם נחצה לשניים;
מתערבבים בבליל חלומות ילדות שלקחו פסק-זמן מהמציאות
מניחים לנפשי לגדל שיער שיבה..
מתבוננת בחיים בראי,
מגלה את הטבע - טבוע בנשמתי, מראות של נוף עולים -
צפים לי ברפסודת שתיקה אל תוך המודע, חובקים את אבריי כאור
השחר המפציע במרומים בעיצומו של בוקר.
כבר חצות -
עננים בצורת חרקי לילה מסתחררים מתחת הנצנוץ כלפיי מטה של כל
מנורת רחוב, כמות בלתי רגילה שלהם, נעים בתנועה איטית חסרת חן,
כאילו היה זה חלום - כאילו זו הייתי אני.
שייכת לעולם של חלומות, שייכת לזכרונות ילדות של פזמוני קפיצה
מעל חבל -
וכבר חצות, והעולם נחצה לשניים, ואני מתערבבת בבליל חלומות
ילדות שמתנגשים במציאות העגומה לכדי פינאלה מצמררת -
מניחים לשערי לגדל שיער שיבה. |