מהיום שאני זוכר את עצמי, שנאתי דברים מושלמים. שנאתי את אותם
האנשים והמעשים שאני לעולם לא אצליח להגיע לרמתם. מזמן השלמתי
עם עצמי שאני לא מושלם ולעולם אין סיכוי שאהיה. אבל, אם אני לא
מושלם, אז אסור לכל דבר אחר להיות מושלם.

כל פעם שאני הולך למופע כלשהו, אני תמיד מחפש אחר פגמים. אני
לא יכול ממש להנות מן ההצגה עד שאני לא מוצא את השחקן שמעד, את
הגמגום, את הרעש הצורם של המיקרופונים, אני נהנה יותר מן כל
הדברים הרעים שקורים בהצגה מאשר מההצגה עצמה. מחכה תמיד לאי
דיוק הכי קטן, משנן אותו מגדיל אותו ומיד לאחר מכן הולך ומפיץ
אותו, כדי שכולם יהיו בטוחים בדיוק כמוני, שזה לא היה מושלם.

ככה גם עם אנשים. אם אני פוגש מישהו שרק מזכיר לי את השלמות
אני מיד ניגש לחיפושים. אני שואל את החברים שלו בקשר לפרטים
מביכים עליו, כל מידע שאוכל למצוא עליו שהוא לא רצה שאיש יגלה
וככה אהרוס את שלמותו. במקרים בהם לא מצאתי דברים מביכים על
אותו הבן אדם, גרמתי להם לקרות, עשיתי כל מה שביכולתי כדי
להרוס מוניטין טוב, בכדי להרוס כל סימן של שלמות באותו הבן
אדם. במידה וגם זה לא עבד, תמיד גם יכולתי להמציא שקרים.

יום אחד פגשתי נער אחד שהיה ממש מושלם, כל מי שפגש אותו הסכים
שהוא מושלם, שאין בו אפילו פגם אחד, קראו לו ליאור... איזה שם
מושלם... כשחיפשתי, לא מצאתי עליו טיפת לכלוך, כל מי שפגשתי לא
שמע על שום דבר שיכול להרוס את שלמותו. אז ניסיתי להביך אותו
בעצמי, אבל שום דבר שעשיתי לא עבד, כל בעייה שהצבתי מולו הוא
פתר ויצא ממנה באופן מושלם. היה ברור לי ששקרים לא יעבדו במקרה
הזה.

לא יכולתי לעשות דבר, הוא היה במצב מושלם מדי בכדי שאוכל להרוס
אותו. החלטתי, שאם לא אצליח להרוס את התדמית המושלמת שלו
והחסינה לכל, אהרוס את גופו המושלם, אולי זה יצליח. לקחתי את
האקדח הישן מהמגירה של אבא שלי, אקדח ישן, דיי חלוד, ממש לא
מושלם אבל הוא יספק את העבודה. אחרי הלילה הזה, עם כדור אחד
ישן וחלוד בראש, הוא כבר בטח לא יהיה מושלם.

השופט היכה על השולחן בדרישה לשקט, כולם המתינו לגזר הדין,
האשמה הייתה ברורה. השופט פנה אליי בשאלה אחרונה לפני הכרזת
העונש: "האם יש לך סיבה כלשהי לכך שעשית מעשה כה נפשע ולא
אנושי?"
אז עניתי לו בשלווה: "לא, אבל מה זה משנה? אף אחד לא מושלם...
עכשיו."