בקצה השממה ובסוף המדבר, הרחק מכל כפר ועיר
נולד לו בבוקר צח ובהיר עז יפה וצעיר
הוא היה מקפץ, רוקד ובועט בכל שביל ובכל מעלה
מחפש לו אנדרנלין ואקשן באופן בלתי נדלה

הכי הוא אהב לעשות תעלולים
ששגעו את השכל לכל האויבים
הוא עולל לכל הטורפים הרבה צרות
ואחרי כל תעלול היה מתפתל מצחוק שבועות.

על הנמר הזקן הוא שפך מראש הצוק כד מים
ולצבוע הוא קשר בשנתו את הרגלים
הוא מלא בבוץ את מאורתה של הלביאה
ואת הנשר בשמיים הוא סינוור בעזרת מראה

לבסוף פנה אליו רועה העדר
ושאל אותו "עז קטן למה אינך מתנהג בסדר?"
זה לא כל כך יפה לעשות כאלו צרות
לכל כך הרבה חיות

אמר לו העז בקול מצחיק
אל תדאג כי רק לאויבנו אני מזיק
אמר הרועה "שמע עצת חכמים"
מי שמתחיל להתעלל באויבים
מתמכר לצחוקים וקטעים
ולבסוף עושה זאת גם לחברים.

ואכן, כמו שהרועה החכם צפה במדויק
העז השובב לא הפסיק לעשות ברדק
למחרת בלילה נקשרו זה לזה שני זנבות
של עיזות בכירות, מניקות ושמנות

רתח מכעס כל העדר
צעקו כולם על הצעיר "אתה לא בסדר"
אמר העיזון, "זה סתם, רלקס"
"אני חייב לעשות קצת קרקס"

מוסר השכל:
מה שאתה מרשה לעצמך לעולל לאויבך
תמשיך מתוך הרגל גם על חבריך

וגם אנחנו, החברה הציוניים
משתלטים בלי בעיות על קרקעות השכנים
אבל כשחברות הסללוריות מקימות בלילה אחד התנחלות
עם אנטנות קרינה והמון מהומה
ממש על סף דלתותינו ועל גדרות חצרינו
זה כבר לא "יבוש הביצות וכיבוש השממה"

עזרא כהן-ישר