הוא פחד, ולכן הוא רצה להאמין. להאמין במשהו, לא חשוב במה או
במי. הוא רצה לדעת שיש מישהו שמסתכל עליו מלמעלה ודואג לו. הוא
היה מוכן להיתפשר על כך שהמישהו הזה יסתכל מהצד, או אפילו מתוך
הכיס שלו. אבל הכי טוב אם הוא יהיה למעלה.
לכן הוא הלך לאיש האחר, שהאמין כבר מזמן ורצה שגם אחרים
יאמינו, לא ברור למה. האיש האחר נתן לו מגילה, שאסור לקרוא אף
פעם, האיש האחר אמר לאיש שאסור אפילו לגעת במגילה, כי המילים
שבתוכה קדושות. האיש האחר לא סיפר לאיש מה כתוב במגילה ולמה
אסור לקרוא אותה, אבל האיש לא קרא אותה, כי הוא פחד, כי הוא
רצה להאמין. האיש חי זמן רב בידידיות עם המגילה - כל בוקר הוא
קם ולא קרא אותה, הוא הלך לעבודה ובהפסקות לא היה לו משעמם כי
הוא היה עסוק בלא לקרוא אותה. בערב הוא חזר איתה הביתה והכין
ארוחת ערב, ואחרי שאכל היה יושב זמן מה ולא קורא אותה - רק
מסתכל ומדבר איתה, מודה לה על שהיא שם ומבטיח לה שלא לקרוא
אותה.
אחרי שנה היצטרף חבר חדש לחייהם של האיש והמגילה. בהתחלה האיש
רק הירגיש אותו, חלש. אחרי מספר ימים הוא כבר ידע שיש שם מישהו
שרוצה גם לתקרב למגילה. והאיש נתן לו להיכנס הביתה. ורק אחרי
שנכנס היסיר הספק את המסיכה מפניו ונגלה לפני האיש. האיש ראה
שהמגילה מבוהלת ולא הבין למה. הוא הלך לאיש האחר ושאל אותו ממה
מפחדת המגילה היאש האחר אמר שהיא מפחדת מהספק, ושהאיש חייב
לחנוק את הספק אם הוא רוצה להאמין. האיש הלך לביתו ותיכנן
לחנוק את הספק, בדרך הוא פגש מישהו וסיפר לו על תוכניתו לחנוק
את הספק, המישהו שמע והיקשיב ואמר לאיש לחשוב על כך טוב יותר
ונעלם. רק אחרי שנעלם הבין האיש ששוב היה זה הספק ששיכנע אותו
לסגת מתוכניתו. האיש היגיע הביתה ומצא את הספק יושב וקורא את
המגילה הרועדת. האיש נזעק והספק הירגיע אותו "אין שם שום דבר
אמיתי, הכל שקר, תראה בעצמך". האיש אמר שאסור לו לקרוא והספק
שאל אותו למה. האיש ענה שאינו יודע והספק אמר שהכל מעשה מירמה,
שאין במה להאמין. הספק היבטיח שאם היה במה להאמין הוא לא היה
בא. והאיש האמין וקרא את המגילה.
והאיש האחר, שכל אותו הזמן היביט מהחלון. ברגע שסיים האיש
לקרוא את המגילה הוא נכנס לחדר והודיע לאיש שנכשל במבחן. הוא
לא יוכל להאמין. וברגע שיצא האיש האחר מהבית שאל הספק: זה באמת
היה מבחן?