כשטיילתי, אבוד, במרחבים של גן עדן
מרוב יופי, לעיתים, נתעתקה נשמתי.
לכן ודאי יודעים אתם את הפתעתי,
שליד חווה, אשתי העירומה, ראיתי מן כתם.
זה לא היה כתם של יומיום.
לא, לא, זה היה כתם גדול, גדול מדי.
גדול מדי כדי להכיל את פחדי.
קרבתי אל חווה, לשאול לפשר הכתם.
בצדקנות מסקרנת היא חייכה.
"זהו דינו", אמרה בפשטות מוציאה מהדעת, ולפתע פתאום היא הלכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.