אתם...
רציתי לבחור:
מסגרת יפה או סתם, חיים בשחור.
אתם רואים: אין מסגרת, בטח בחרתי באפשרות השחורה.
מצטער, אבל ככה באמת אני מרגיש.
אני יודע שהכוונות ממש טובות, אולי אפילו טובות מידיי
אבל מי כמוני יודע, שעם כוונות טובות מידיי
מגיע שובל של הרס, שקשה לפעמים לעמוד בפניו
בעיקר אם הוא בא מלמטה, מתחת לרגליים שומט את הקרקע.
את הקרקע!
כי אין שטיח, אין משהו שדומה לרצפה.
אני לבד עם פיסת הקרקע הקטנה שנתתם לי מההתחלה,
ומאז אני עליה, מנסה לראות ולבנות חיים.
ואתם...
תמיד שוברים לי את הבניינים, איך רציתם שאבנה חיים?
ועכשיו, הבעיטה.
אני צריך לנסות לקפוץ לעוד פיסה קטנה
אחרת, מעט רחוקה...
אני מקווה שלא אפול באמצע
ואין קרקע, איפה אנחת?
אבל באמת... מה לכם אכפת?
מקווה שהתמונה שלכם יפה, בלעדיי.
איזה טיפש הייתי בחיי.
אבא, אמא,
אוהב אתכם, גם כשלא תראו.
הילד |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.