[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שרי גמליאל
/
השקט שאחרי הסערה

היו לו את העיניים הכי יפות שראיתי, שפתים מושלמות, גוף מושלם,
היינו באמת זוג יפה.
חבל שזה היה צריך להיגמר ככה, אבל זו לא אשמתי! הסכין לא היתה
אמורה להיות שם!
זה כאילו הוא רצה בזה... הוא שם אותה שם בכוונה כדי להתגרות
בי, אז מגיע לו.
גם לי הוא תקע סכין בגב. עכשיו הוא יודע איך ההרגשה.

הכל קרה נורא מהר. מפחיד, אבל מרגע שראיתי את הסכין מונחת על
השולחן ידעתי שזה מה שאני הולכת לעשות.

לראות את העיניים שלו מתרוקנות מחיים, כמו הדם מתרוקן מהגוף,
את השפתים מאבדות את הצבע, את היד מאבדת את האחיזה.
מתחרטת?  לא.  אולי...
הוא פשוט ישב שם, חסר אונים, מופתע. או אה, כמה שהוא היה
מופתע! פעם הבאה שיחשוב טוב טוב לאן הוא מכניס את הזין שלו.





הזונה הזאת, גם כן חברות מצאתי לי.
אנחנו ביחד מכיתה ד' אבל היא מעולם לא הייתה החברה הכי טובה
שלי. היחסים ביננו מאז ומתמיד היו מוכתמים בצביעות.
היא ידעה את זה, אני ידעתי את זה.
הפעם מישהו שילם, חבל שזה היה צריך להיות הוא.

אני באמת חיבבתי אותו, נתתי את כולי,השקעתי, ויתרתי...
עכשיו כשאני מסתכלת, יש לו מבט מתנצל בעיניים, כמעט בוכה.
עכשיו הוא נזכר..
אז מה, כמה אני בכיתי... עכשיו תורו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איך יצאה
לאלוהים עבודה
כל כך דפוקה?
ואיך אנשים לא
מתאחדים ותובעים
אותו?



שמוליקיפוד ברגע
לא כל כך דתי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/3/04 9:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שרי גמליאל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה