כמו רסיסים של קרן שמש,
מתגעגעת אליך,
ילדי הקטן.
צמחת בגני שלי פרא,
מצפצף על הגבולות,
בז למוסכמות.
תקעת יתדות בכל לב חי.
לא היה מי שיכל היה לעמוד בפניך.
העינים היוקדות אש,
החיוך הענקי שאיים לבלוע את כל הגלקסיה.
הצמא התמידי לדעת הכל,
לתפוס כל צפצוף עדין, כל הוד שקיים.
הכמיהה הסוררת לחוות את טעם החטא
ועונשו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.