פתיחה




לפני הכל, לא היה כלום, פרט לכמה גושים של חלקיקי אבק וגז
בינכוכבי, שלאיטם החלו לקבל צורה ספירלית שטוחה ולהתעבות. עם
הזמן, הענן החל קורס לתוך עצמו מכוח כבידתו שלו, אבק וגזים
התחברו ביחד והחלו ליצור כוכבי לכת שהיו בגודל מטאוריטים
קטנים, כאשר  במרכז הצפיפות, התגבשה השמש, כדור לוהט של מימן
שגורם לתגובות ופיצוצים גרעיניים בתוך עצמו. עם הזמן, אחרי
שנוצרה השמש, החלו להיווצר כוכבי הלכת הפנימיים, סובבים
במסלולים מוזרים, מאורכים ובלתי מוגדרים. ההתנגשויות היו בלתי
נמנעות, פלנטות התרסקו אחת לתוך השנייה בפיצוצים אדירים ושלחו
גושים ענקיים לכל עבר, מה שגרם לעוד יותר כאוס במערכת. אולם
בחוץ, כוכבי הלכת החיצוניים העשויים גזים בלעו עוד ועוד חומר
ולא אפשרו לשום מטאור לחמוק מהם.
בתהליך זה, שהתמשך מיליוני שנים, נוצרה לבסוף מערכת השמש עם
הפלנטות המוכרות כיום, חוץ מהעובדה שכל הפלנטות געשו
מהתפרצויות אדירות של הרי געש ורעידות אדמה.
עברו עוד כמה מיליוני שנים עד שבכדור הארץ החלו להיווצר
ולהתרבות יצורים חד תאיים- התחלה של חיים.

"מצאתם פלנטה פוטנציאלית?"
"עדיין לא, סרקנו עד כה את קבוצות גומא וארב"
"תמשיכו לסרוק, יש ודאי פלנטה מתאימה אי ש..."
"אדוני, מצאתי משהו! בוא מהר!"
"כן? מה העניין?"
"הנה, בקורדינאטות 400:205.3, נראה שיש שם תהליך היווצרות של
חמצן!"
"איזו מערכת?"
"הפלנטה השלישית במערכת מאגה."
"נפלא! אני הולך להודיע לטייסים."
היצור היה גבוה וירוק, בעל שתי רגליים, שתי עיניים, שתי ידיים,
מאפיינים דומים מאד לבן אנוש פרט לעובדה שהוא היה גבוה במקצת
מאדם, בעל גוון עור ירוק מוזר וראש גדול במיוחד. אותו יצור
ששמו אינו חשוב על מנת שייזכר הודיע לגשר הטיסה: "פלנטה מתאימה
נמצאה, מבקש שתשנו את הנתיב למערכת מאגה, פלנטה שלישית,
קורדינאטות: 400:205.3."
הספינה הענקית רעדה לרגע ואז עברה לעל-חלל בדרך למערכת השמש
החדשה.

"איך מתקדמת העבודה?" שאל הפרעה. הוא עמד ליד החלון באחוזתו
המפוארת, ממנו נשקף הנוף של הנילוס, ופירמידות בסיום בנייתם.
"אהה..." השליח היסס, ואז ענה בקול רועד "מעט איטי מהמתוכנן,
אבל אני בטוח שנעמוד בלוח הזמנים עד בואם של האלים...", השליח
שתק, מקווה שהפרעה לא יענה אותו יותר מדי.
הפרעה הסתובב אליו ואמר "אנחנו חייבים לסיים בזמן לקראת בואם
של האלים, ובכן, עשה את הדברים הבאים: קח את הצו הזה ואמור להם
שאם העבודה לא תושלם בזמן כל העובדים יסבלו, שנית דאג שיבחר
שליח מתאים לאלים."
השליח, בהקלה גדולה, ענה "מיד פרעה אדוני." והתרחק משם כאשר
הוא נזהר לא למעוד בהליכה אחורה, במידה והיה מפנה את גבו לפרעה
היה מוצא את מותו.

לאחר חודשיים הפירמידה הושלמה, וכל תושבי העיר אלכסנדריה
העתיקה התקבצו לידה. השעה הייתה שעת לילה מאוחרת וחשוכה והטקס
עמד להתחיל.
הכוהנים הראשיים עלו לבמה, נשאו הודעה קצרה ופינו את אזור
הבמה.
לאחר כעשר דקות של ציפייה, ניצוץ הבהיק בשמיים, וכמה שניות
לאחר מכן כלי תעופה בעל מספר אורות ירוקים ואדומים בצורת דיסק
ובליטה עגולה במרכז בצד העליון התקרב במהירות ואז החל להאט.
הכלי התקרב לקרקע וכל האזרחים נפלו עם פניהם כלפי האדמה
בהשתחוות של כבוד. דלת תחתית בצורת מדרגות יצאה מבטן החללית,
המדרגות היו מוארות במספר אורות חלשים במקצת ובעלי צבע שחור
חזק.
לפתע יצאו משם שלושה יצורים דמויי אדם, ירוקים וגבוהים בעלי
ראש גדול, הראשון  עמד מלפנים ושניים נוספים עמדו מאחוריו
בעודם מחזיקים כלי נשק כלשהם בידיהם.
היצור שעמד מלפנים פנה לעבר הפרעה שעמד בחזית הבמה וצפה בהכל
כשמבט של כבוד ופחד מהיצורים נסוך על פניו. היצור הירוק עמד
מול הפרעה ודיבר אליו בשפה המצרית העתיקה כאילו הייתה זו שפת
האם שלו.
"אני רואה שהמקדש שלכם מוכן, הוכחתם את עצמכם כיצורים ראויים
להערכתנו. האם הבאתם את הנציג?"
הפרעה השיב לו "כן, מיד אבקש שישלחו אותו", הפרעה עשה כמה
סימנים בידו ותוך זמן קצר הופיעו שני שומרים עם אדם מפוחד עד
מוות שנראה די חזק ובמצב בריאותי טוב מאד. השומרים הביאו את
האיש המסכן לעבר שני היצורים הירוקים האחרים שחיכו. אחד
היצורים תפס אותו וגרר אותו לחללית עד שלא היה אפשר לראותם
מהאור שבקע ממרכז החללית.
היצור פנה ללכת ואז הפרעה פנה אליו לפתע ושאל אותו "לאן אתם
לוקחים אותו, והאם נראה אתכם שוב?"
"אנחנו צריכים קצת מידע על יכולות מסוימות של הגוף של הגזע
שלכם."
"האם הוא יפגע בתהליך?"
"ייתכן, אבל הכל לטובה, אנחנו נלמד עליכם כל מה שאפשר לקראת
הפגישה הבאה שלנו."
הפרעה פתח את פיו לדבר אבל היצור השתיק אותו בתנועת יד ואמר
"אין לכם מה לדאוג, אתם יכולים להמשיך בחייכם כרגיל, אם נצטרך
משהו נוסף אתם תדעו על כך.", היצור החל ללכת לעבר החללית ואז
הוסיף "אם הכל יפעל כשורה, נחזור לביקורת בתוך... כ7000-
סיבובים של עולמכם, על תדאגו, המגונו יחזרו בזמן הנכון".
היצור התקרב לעבר פתח החללית ובדרך התלווה אליו היצור שנותר,
הם נכנסו לחללית ואז נסגרה הדלת באיטיות. החללית השמיעה קולות
מוזרים ואז החלה להתרומם באטיות, וכשהייתה בערך בגובה של מאה
מטרים עפה לשמיים במהירות עצומה עד שנעלמה, פתאום הופיע שוב
אותו ניצוץ בשמיים ונעלם.
ההמון החל להתפזר מאזור הפירמידה לעבר העיר.



פרק א'

דרד סיימון נמנם בחדרו הקטן בתחנת החלל "אלפא". הוא לא אהב את
החדר, יותר מדי גוון ירקרק מתכתי לטעמו. פרט לכך היו בחדר
שולחן בפינה, מנורה, ומסך גדול באמצע הקיר לא יותר מזה. אבל
הוא נאלץ להסתפק בזה. דרד היה קפטן טיסת העל-חלל הראשונה של
כדור הארץ, הוא היה גבוה בסביבות ה-1.90, שיערו שחור גולש
ובעל קוצים בקצוות, מבנה גופו היה דק רזה, אך טמן בתוכו כוח רב
יותר משהעיד מראהו.
הדלת נפתחה בקול חריקה קל ולחדרו נכנס אדם נמוך לבוש בבגדים
כתומים עם סמל של האו"ם החדש, שהיה מראה כדור הארץ ועץ ענקי
הצומח מתוכו כלפי מעלה ושתי חרבות בצדדיו. "קדימה עצלן, אתה
עוד מעט עולה!".
דרד התחיל להתעורר, מצמץ קלות  ורצה להמשיך לישון, הוא לא זכה
לשינה רבה בימים האחרונים, הוא אמר בקול חצי ישן "מה?... אה
כן, אני בא".
האיש הוליך את דרד בכמה מסדרונות ועיקולים צרים, בכל מקום היה
אותו הגוון הירקרק המתכתי והאור בקע רק ממנורות ניאון קטנות.
דרד שאל את האיש "אז כולם מוכנים טאקר?", טאקר ענה לו "אני
חושב שכן, בינתיים, הגיעו מארק וליה אבל מישהו הלך לקרוא
לטים". "כן כן..." ענה דרד יבשות, המידע הזה לא עניין אותו
במיוחד, זו הייתה אחת מהשאלות להעביר את הזמן. דרד וטאקר
המשיכו ללכת עוד חמש דקות בערך עד שהחל להתרחב המסדרון ונראו
כל מיני טכנאים ואנשי קשר למיניהם מתרוצצים באזור.
דרד חייך לעצמו כשחשב שכל המהומה הזאת בגללו, טוב, בעיקר
בגללו, הוא היה הקפטן וזה גרם לו להרגיש בעל חשיבות.
דרד וטאקר נכנסו לחדר המבצעים ושם חיכו אנשי דרג גבוה מהאו"ם
החדש, ועוד שלושה אנשים בלבוש לבן תואם לזה של דרד. היו אלה
ליה שהייתה בעלת שיער שחור חלק ותווי פנים יפניים במקצת, טים,
שהיה נמוך ובעל שיער בלונדי קצר ומארק, שהיה גבוה ורחב, בעל
צבע עור שחום ושיער שחור קצר ביותר. דרד החווה בידו אליהם
והתיישב ליד טים.
טאקר נעמד ליד הקיר ולפתע ירד לוח שקוף מהתקרה עם מערכת השמש
משורטטת עליה. טאקר החל בתדרוך המשימה. "ובכן, דרד, ליה, מארק
וטים, כולכם כאן, יפה. אז ככה, אתם תנווטו את ה"טוראסדור",
חללית העל-חלל הראשונה שלנו, אתם תבדקו שהכל כשורה במערכות של
הטוראסדור וברגע שתיפרדו מאלפא תטוסו במבערים עוד כ200-
קילומטרים מהתחנה ואז תפעילו את מנועי העל-חלל, מרגע שנכנסתם
לעל-חלל אתם אמורים להגיע בתוך... כמה זה?" טאקר עצר לרגע ובדק
בכמה ניירות ואחר המשיך "...דקה, בתוך דקה או יותר תצטרכו
להגיע לפלוטו, ברגע שהגעתם לפלוטו תשלחו בלייזר אלינו הודעה
שהגעתם, נקבל את זה בתוך כמה שעות כהוכחה, צלמו קצת את האזור,
ותחזרו לתחנה. הכל ברור?", דרד וחבריו לצוות הנהנו בראשם קלות,
ואחד מאנשי הדרג הגבוה שאל את טאקר, "תסביר שוב איך פועלת
תיאורית העל-חלל הזאת". טאקר הנהן, "בסדר, אבל בגרסה מקוצרת.
התיאוריה הכללית היא שאנחנו נשתמש במכשיר החדש שפיתחנו לפני
כמה שבועות כדי ליצור קרע קטן בחלל שלנו. הקרע נפתח על החללית
ואז היא עוברת למעין... על-חלל, החלל הזה, או המימד הזה דומה
לשלנו אבל שם כל... סנטימטר לערך שווה ל... אני לא זוכר בדיוק,
אבל כמות גדולה מאד של קילומטרים. במימד הזה אנחנו זזים בעזרת
מדחפים רגילים ועוברים מרחק קטן שבחלל הזה שווה למרחק עצום.
לאחר שמגיעים לנקודת היעד, מפעילים את המכשיר שוב, יוצרים את
אותו קרע וחוזרים לחלל רגיל. אנחנו לא יודעים איך יראה החלל
הזה, או מה יש שם, זה בדיוק מה שאנחנו הולכים לברר".
האיש בעל הדרג הגבוה ששאל את השאלה בהה לרגע בטאקר, מנסה להבין
את התיאוריה והנהן להסכמה.
טאקר מרוצה ומחכך את ידיו זו בזו "יופי, אז כולנו מוכנים,
קדימה דרד, תקרע את החלל". טאקר חייך לשמע הבדיחה הלא מצחיקה
שלו, ואז קלט את פניו המזועזעים של טים והרצין מייד כשהוא
מסיים "טוב, אז לכו לכם, יש לכם עבודה".

"דרד לבקרת אלפא, אני חוזר, דרד לבקרת אלפא, יש אישור
יציאה?".
דרד וצוותו היו כבר בתוך הטוראסדור. בהשוואה למעבורות החלל
העתיקות מהמאה ה21- החללית הזו הייתה יעילה בהרבה, מבוססת על
הינע אטומי ובנוסף לכל מרווחת במיוחד. חדר הבקרה היה גדול דיו
להכיל 10 אנשים.
טים ומארק הקלידו את הקורדינאטות ובדקו בעיות אפשריות לפני
העזיבה בעוד שליה בדקה את מכשיר העל-חלל.
דרד דיבר למיקרופון פעם נוספת "דרד לבקרת אלפא, יש אישור
יציאה?".
"כאן בקרת אלפא, יש לכם אישור יציאה".
דרד הסתובב לטים ומארק ואמר להם "קדימה, תתחילו בהנעה" דרד
הקליד משהו על המחשב ודיבר אל החדר "כאן צוות הטוראסדור,
מתכוננים לעזיבה ולבדיקה של טיסת העל-חלל הראשונה, תאריך
20.4.2350".
טים אמר לדרד בקול מאוכזב "מי היה חושב שיעבור כל כך הרבה זמן
עד שנפתח דרך טיסה כזאת...".
"כן כן, שים עין על הלוח שלך טים, אני לא רוצה פאשלות בטיסה
הראשונה של העל-חלל".
"שיהיה".
צורתה של הטוראסדור הייתה כשל גליל ארוך מאד ממנו יוצאות ארבע
רגליים ובקצהו היה גשר שדמה לדיסקית. החללית הייתה בצבעי לבן
מעוטרת במעט כחול על הגשר.
הצוות ביצע בדיקה אחרונה בבקרה של הספינה ואז יצאו לחלל.
החללית נתקה מהכבלים שחיברו אותה לתחנה והסתובבה כשמהירות
מבעריה עודנה נמוכה. הטוראסדור התרחקה מהתחנה.
החלק הראשון לא יהווה בעיה חשב דרד, בטיסות הדמה עברו איתו על
כך מאות פעמים, או אולי הוא הגזים קצת בכמות, הוא זכר שעשה זאת
פעמים רבות. אבל הכניסה לעל-חלל תהיה משהו שונה, משהו שאיש לא
ראה. הטוראסדור המשיכה לעוף בחלל, התחנה לא הייתה גדולה יותר
מכדור טניס כשנראתה מהחלון. תוך זמן קצר הגיעו ליעדם ונעצרו
בהדרגה.
היה אפשר לראות את פניהם המתוחים של חברי הצוות, אפילו דרד חש
אי נוחות קלה. הוא שאל את ליה "המערכות מוכנות?"
"כן, בדקתי והכל פעל כשורה"
"טוב, התחילי בהפעלה, כדאי שתהדקו את החגורות חברים"
"מיד". ליה הקלידה על לוח המקשים הכפתורים השונים במהירות כה
רבה עד שדרד תהה איך היא עושה זאת.
ליה סיימה ואז הם חיכו כמה רגעים, הם לא ידעו למה בדיוק לצפות.
לפתע היה רעד קל ונראה הבזק של אור אדום. הם הרגישו שהם נמשכים
למרכז החללית לכמה שניות ואז לפתע נראה דרך המסך חור שדמה
למערבולת בלתי מוגדרת מתקרב אליהם במהירות, הם לא ראו מה היה
בצדו השני, אך בקע ממנו זוהר אדום חזק, חזק מדי ומסנוור.

"טאקר, אני חושב שמשהו קורה, נרשמת הפרעה גדולה באזורי
הכבידה"
טאקר התקדם לעבר הטכנאי שליד צג מחשב גדול. "באמת?! תן לי
לראות את זה!" טאקר נדחק לעבר הטכנאי. על המסך הייתה תמונה תלת
מימדית של המרחב שמסומן בצירים שבמרכזו הייתה נקודה לבנה סביבה
החלו להתעקם הקווים בצורה דראסטית. לפתע הנקודה נעלמה.
כולם היו בדממה לרגע קצר, ואז טאקר החל לצעוק בהתרגשות "הם עשו
את זה!!! מהר, תמדדו זמן, נצפה לראותם בתוך דקה בערך!!"
"כן, מדידה החלה אדוני".

דרד חיכה לראות אם משהו יקרה, הזוהר הגדול שפרץ דרך החלונות
הגדולים גרם לו לעצום את עיניו הוא היה יכול להרגיש מבעד עיניו
העצומות את הזוהר האדום. לא קרה כלום.
"דרד! מה קורה אתך בן-אדם?" קולו של טים היה קצת מעורפל במוחו
של דרד, הוא פקח את עיניו לאט. "עשינו את זה?" שאל בחשש מארק.
"טוב, אני חושב שאנחנו די חיים" השיב לו בצורה אדישה דרד.
"למה הכל זוהר באדום?" שאל טים.
"אני לא יודע, יהיה לנו זמן לברר אחר-כך" ענה לו דרד.
"קדימה, לאן עכשיו ליה? יש לנו לוח זמנים".
"לא משהו רציני, תתקדמו קדימה כמה קילומטרים ואנחנו בפלוטו.
חבל שאין זמן לחקור את החלל הזה..."
העל-חלל דמה מאד לחלל רגיל, עכשיו ניתן היה להבחין בצורה טובה
יותר מבעד לחלון כיוון שעיניהם החלו להתרגל לבוהק האדום
מסביב.
הם לא הצליחו לראות שום כוכב או גרם שמימי כלשהו. המכ"ם שלהם
לא הראה כלום, היה נדמה שהוא לא פעל.
מארק הזיז את החללית כמה מטרים קדימה בתוך כמה שניות ואמר לליה
"קדימה, תוציאי אותנו מהמקום הזה"
"מיד" השיבה ליה. היא הפעילה את המכשיר ושוב נראה אותו חור
מוזר אבל עכשיו בקע ממנו שחור חזק מאד, שחור של חלל רגיל.
הם עברו דרך החור וחזרו לחלל הרגיל. מסביבם היה שחור ועל הרקע
כוכבים נוצצים. הדבר הראשון שקרה היה שמארק שלח קרן לייזר חזרה
לתחנה. התחנה תקבל את המסר בעוד כמה שעות ואז יוכלו לחזור
לתחנה שוב דרך העל-חלל בזמן שהמסר נשלח.
הם הסתובבו באזור, מנסים לאתר את פלוטו, ולבסוף מצאו משהו
שנראה כמו ירח בצבעים שמזכירים חום, לבן-צהוב ואפור, ומסביבו
הסתובב עוד משהו בקוטר חצי מגודלו של הירח הקודם.
"אנחנו ליד פלוטו" אמר דרד מיידית כשראה את הפלנטה שדמתה לירח
קטן. "טיסת העל-חלל הצליחה".
"למה נראה לי שאתה לא מרוצה במיוחד?" שאל אותו טים בקול
מעודד.
"אני לא יודע, העל-חלל הזה מוזר, זה כנראה כי לא ראיתי משהו
כזה קודם לכן, אבל לא היינו אמורים לראות גרסאות מוקטנות של
המערכות ושל הפלנטות?" כולם שתקו לרגע, ואז אמרה ליה "אתה באמת
מצפה שנראה דברים כל כך קטנים מהחללית? נראה לי שזה פשוט קטן
מדי".
דרד משך בכתפיו בחוסר התעניינות למרות שהוא תהה על הדבר, אז
מדוע אנחנו גדולים כל כך הוא חשב, טוב, אני אשאל כשנחזור.
"מארק, שלח את האות, בתור הוכחה שהיינו כאן, הם יקבלו את זה
בעוד כמה שעות אבל זה מה שיש. ליה, תוציאי אותנו מכאן".
"מיד דרד", ליה שוב החלה ללחוץ על הכפתורים השונים ושוב הופיע
החור עם הבוהק האדום, מתקרב אליהם. "אוי לא, עד שהעיניים שלי
התרגלו לחושך רגיל..." נאנח טים בציניות.
החור בלע אותם כמעט לגמרי כשלפתע החלו להישמע צלילים מפחידים
של אזעקה בספינה. החור נעלם והם היו שוב בעל-חלל, עדיין עם
קולות האזעקה המציקים והמעצבנים.
"מה קרה!?" צעק דרד, מנסה להתגבר על רעש האזעקה, "ושמישהו יכבה
את הרעש הזה!"
ליה צעקה לו בחזרה "יש בעיה עם מכשיר העל-חלל! אני לא מוצאת את
הבעיה! לא נראה לי שנצליח לתקן את זה אבל אולי נוכל לבצע עוד
חזרה לחלל הרגיל, נצטרך להוריד אנרגיה ממערכות קיום-חיים לכמה
זמן ולהעביר למכשיר, אני מקווה שזה יעבוד!"
טים נראה מודאג, כולם היו אבל רק טים הראה את זה. המחשבה על כך
שיתקעו במימד חלל מוזר ואדום הייתה מפחידה כל אדם שפוי.
"טוב, אז קדימה, תזיזו אותנו לאן שצריך, וליה תעשי את מה שצריך
כדי להוציא אותנו מכאן" אמר דרד.
הטוראסדור נעה לכמה שניות ונעצרה, לא נראה שהם התקדמו אבל בחלל
אמיתי המרחק היה עצום.
"קדימה ליה, תוציאי אותנו מכאן" אמר דרד בקול כמעט אדיש,
כהרגלו.
ליה קמה מלוח הבקרה ויצאה מהגשר של הספינה, וחזרה כעבור זמן
קצר ואמרה "טוב, כולם ללבוש חליפות, לא יהיה כאן חמצן ויהיה די
קר". כולם לבשו את החליפות שלהם שהיו מתחת ללוחות הבקרה והנהנו
בראשם לעבר ליה. ליה ניגשה ללוח הבקרה שלה ושוב לחצה על סדרה
של כפתורים. הפעם כל הספינה רעדה, אפשר היה להרגיש בצניחה החדה
של הטמפרטורה כשזרם אספקת החיים נותק, החור הופיע בצורה
מבולגנת מתמיד ונראה כאילו התאמץ להתקרב אליהם ולבלוע אותם.
השחור של החלל תפס את רוב טווח הראייה והם הצליחו לצאת
מהעל-חלל, בקור מקפיא עד כדי סכנת חיים.
המכ"ם לא עבד כתוצאה משאיבת האנרגיה והם לא יכלו לראות איפה הם
נמצאים וכמה הם רחוקים מהתחנה. טים החל לסובב את הספינה, בקושי
משתלט על ידיו הרועדות מקור, ואז ראו את תחנת החלל ממש מול
החלון שלהם. הם פשוט הופיעו קרוב מדי לתחנה כשגבם לתחנה ולכן
לא יכלו לראות את התחנה. טים הניע את הספינה במהירות לרציף
העגינה ובעזרתו של מארק הצליחו לחבר את הטוראסדור לתחנה בצורה
חלקה למדי.
הם נעו במהירות לעבר פתח נעילת האויר ופתחו אותו. כוח הכבידה
חזר לצורה נורמלית והם נפלו לרצפת התחנה על רגליהם. הם חייכו
אחד אל השני חוץ מדרד, שנראה אדיש או מדוכא כרגיל. הם משכו
בכתפיהם כשראו שלא הסתכל אליהם והתקדמו למשלחת הטכנאים
והרופאים שבאה אליהם בריצה.

הנשיא התקדם לעבר דוכן במרכז הבמה, הוא לא היה באמת נשיא, יותר
כמו דיקטטור עולמי, שליט יחיד של כל העולם פרט לכמה אזורים
קטנים חסרי משמעות ולא מפותחים טכנולוגית שסירבו לקבל על עצמם
שילטון יחיד.
העולם הבין כבר לפני זמן רב שלדיקטטורה יש את הפוטנציאל להיות
השילטון הטוב ביותר, הבעיה הייתה בדיקטטור עצמו, אם הדיקטטור
לא היה מנצל את סמכויותיו השילטון היה טוב מזה של דמוקרטיה או
מלוכה, אבל דברים כאלה לא קרו לעיטים קרובות.
הנשיא מלקולם דפ היה שונה. הוא עלה לשלטון לפני קצת יותר ממאה
שנה בכמה הפיכות צבאיות ומהומות. העולם לא אהב את הרעיון אבל
מלקולם הוכיח את עצמו בתור שליט טוב שקידם את הטכנולוגיה ורמת
החיים בהרבה. הוא הצליח לחיות זמן רב כל כך בזכות שיפורים
קיברנטיים וסמים. גילו האמיתי היה קרוב למאה וחמישים שנה. אבל
הוא נראה רק כבן שישים ותיפקד טוב למדי.
הוא עמד מול הדוכן והתחיל לנאום בקול סמכותי: "אזרחי כדור הארץ
המאוחד, בכל חלק של עולם שבו אתם גרים. לפני 80 שנה, זמן קצר
לאחר עלייתי לשלטון, התחלתי בניסיון לשפר את סביבת העולם, לשפר
את מקורות הכוח שלנו, לצמצם כל פעילות מזהמת, לדאוג שלא יהיו
אנשים שיסבלו ממחסור כלשהו. לפני חמישים שנה כבר ניתן לראות
שמאמצי הניבו פרי. ברגע שראיתי שהעולם היה יציב מאד כשהוא
מאוחד, היה פנאי להתחיל לחשוב בצורה רחבה יותר. לאחר שייצבנו
את העולם, יהיה לנו מטרה גדולה יותר, החלל. האפשרויות בחלל הן
אין-סופיות, הבעיה היא איך להתקדם למעמקי החלל, היו לנו כמה
נחיתות על מאדים, ונבנו מספר תחנות מחקר מצליחות שסובבות את
כדור הארץ ואפילו תחנות כרייה על כמה אסטרואידים. אבל הידע
המוגבל שלנו במנועים ומהירות הגביל אותנו למערכת השמש שלנו
בלבד. לפני חמישים שנה בערך, פתחתי פרוייקט סודי לחקר מהירויות
גבוהות ממהירות האור, כמובן שהדבר נראה בלתי אפשרי, אבל המשכנו
בכל זאת. אני שמח לבשר לכם שלפני 10 שעות בערך, ביצענו את טיסת
העל-חלל הראשונה.
זה צעד גדול מאד לגבי המין האנושי, ברגע זה פתחנו לעצמנו את
הדלת ליקום שלנו". השיא כחכח קצת בגרונו ופנה ללכת ובמקומו בא
איש אחר שהסביר ביתר פירוט למצלמות מרחפות שקישרו אותו עם
עיתונאים.
"הנשיא מלקולם דפ" אמר כתב חדשות ממסך שהיה נראה כחלק מהקיר,
"ובהמשך ההתפתחויות האחרונות מטלסקופי הרדיו..."
הקריין לא סיים את המשפט והמסך נכבה.
טים זרק שלט כלשהו שכנראה נועד למסך ופנה אל דרד שישב על המיטה
בחדר שלו בתחנת החלל. "נו דרד? מה אתה אומר? גרמנו לצעד חשוב
בתולדות האנושות..." אמר טים בציניות קלה.
לדרד לקח קצת זמן לענות, הוא נראה כאילו בהה בקיר ומנסה לפענח
ממה הוא עשוי. "מה? אה כן..." ענה לו דרד בחוסר הקשבה.
"מה העניין איתך דרד? אתה אחרי הכל המפקד על הטיסה, ואתה רק בן
24!"
דרד היה חכם יותר מגילו האמיתי, הוא סיים את לימודיו בגיל 16,
והלך ללמוד במעין פנימייה ללימוד טיסה, וסיים את לימודיו
בהצטיינות בגיל 21.
ומאז... אני אמור לזכור, מה עשיתי מאז... למה אני לא זוכר? דרד
חשב אל עצמו, הוא שמע קולות רקע במוחו שבאו כנראה מטים, אבל הם
נשמעו מעומעמים ולא חשובים.
"דרד? דרד! אה לא חשוב... אתה צריך זמן לצאת מההלם של הטיסה,
נראה אותך אחר כך"
טים פנה לדלת והיא נפתחה במהירות בצורה אוטומטית, טים יצא
והשאיר את דרד לבד עם מחשבותיו.
למה אני לא זוכר, זאת הייתה המחשבה האחרונה שלו לפני שנרדם,
הוא לא ישן הרבה.

דרד עמד באמצע מקום שחור, ללא אפשרות לראות רצפה או משהו מוצק
אחר לעמוד עליו. הוא התקדם כשלפתע הואר כל החדר, היו שם
שולחנות עם כתמי דם עליהם וכמה מבחנות עם נוזלים לא ידועים,
הסתובבו שם אנשים בחלוקים שחורים, ממלמלים לעצמם דברים שדרד לא
הבין. הוא התקרב לאחד מהם ופתאום נפל לתוך החלל. הוא ראה
פלנטות מסביב לכדור הארץ והרבה חלליות מרחפות. הוא הרגיש
מאוים, לא מודע לסיבה. הוא ניסה לדבר ולא הצליח, המקום היה
מעוות, מאד מעוות, דרד הבחין שכל הדברים מתחילים להתעקם
ולהתערבל, לכיוון כדור-הארץ, דרד הרגיש בגרוויטציה ההולכת
ועולה והתחיל להימשך למרכז הכובד. הוא הרגיש כאילו הוא נקרע,
עוד קצת ו...
דרד התעורר, הוא לא היה מבוהל, הוא היה המום. הלם של אחרי חלום
מוזר ובלתי מובן. מה הייתה השעה? הוא שכח שהוא נמצא על חללית
ואין שעה מוגדרת, שעת שינה כנראה.
לתחנת החלל "אלפא" הייתה מערכת שעות מלאכותית שמורכבת מ24-
שעות, 12 שעות חושך ו12- שעות יום, וניסו לגרום למערכת להיראות
אמיתית, אבל הדבר לא עלה יפה.
דרד הניח שאין לו מה לעשות, מחר יתדרכו אותם על מה שקורה
וישלחו אותם בחזרה לארץ עד שיצטרכו אותם שוב. דרד חזר לישון.

דרד התעורר ומצא שכבר יש אור בתחנה, ובנוסף ארוחה על השולחן,
הוא קם במהירות, מתעלם מעייפותו והתיישב לאכול.
הוא אכל די מהר, לא היה לו פנאי להתעסק באוכל, הוא רצה לשמוע
את התדרוך על מה שקורה כרגע. הוא סיים לאכול והניח את הכלים
בתוך חור בינוני ליד השולחן שנועד לשטיפת הכלים. הוא יצא מהחדר
והתקדם לעבר חדר התדרוך, הוא לא ראה אף אחד מעמיתיו לטיסה, וגם
לא רצה לראות, לא היה לו מצב-רוח לשיחה איתם, בייחוד עם טים.
הוא המשיך ללכת ויצא מהמסדרון הצר של החדרים ונכנס לחדר גדול
שמשם הובילו דלתות לכל המערכות האחרות של התחנה, מנועים, חממה,
מערכת קיום חיים ועוד דברים חיוניים וכמו כן גם את הדלת לחדר
התדרוך. דרד נכנס וראה שאין שם איש מלבד טאקר שישב בראש השולחן
ועיין בכמה ניירות בתשומת לב רבה כיוון שלא נראה שהרגיש שדרד
נכנס.
"אה... טאקר. קמתי מוקדם מדי אני רואה"
"אוה... מה?" טאקר הזיז את מבטו מהניירות והסתכל בדרד וחייך.
"דרד, אני שמח שקמת. שמעת את הנשיא אתמול אני מקווה" אמר לו
טאקר בעליצות.
"כן כן..." דרד הרהר קצת בדבר וניסה לזכור על מה דיבר הנשיא
אבל אז נזכר שלא ממש הקשיב לנשיא או לטים שהיה איתו באותו
רגע.
"אז מה קורה עכשיו?" שאל אותו דרד בצורה ישירה.
"טוב... המבצע עלה יפה, וכבר מתחילים לעבוד על חללית נוספת של
על-חלל, אני אמשיך לספר לך כשיגיעו הנה כל השאר"
דרד הנהן ופנה לשבת במקום שבו ישב לפני תחילת המבצע. המקום
נראה שונה, כנראה בגלל העדר טכנאים ועוד אנשים שדרד לא ידע מה
תפקידם או מה הם עושים שם.
זמן קצר לאחר מכן נפתחה הדלת ונכנס טים, מחייך קלות כרגיל.
מארק וליה נכנסו אחריו ודיברו בשקט על דברים טכניים שקשורים
לטיסה.
"או יופי. אני רואה שכולם כאן. אני אספר לכם מה קורה עכשיו ומה
אתם עושים עכשיו" פנה טאקר אל כולם שהתיישבו כבר.
"אז ככה... הטיסה שלכם אתמול הייתה הצלחה, למרות התקלה הקלה
שנתקלתם בה..." טאקר לא סיים את המשפט כשהתפרצה אליו ליה ואמרה
בקול כועס אבל רגוע "הבעיה לא הייתה ממש קלה, אם אני לא טועה
היינו יכולים להישאר תקועים במימד הזה!"
טאקר היה שרט לרגע ואז אמר "נכון, אבל מצאנו את מקור הבעיה
ותיקנו אותה, נעשה עוד טיסת מבחן לפני שנשגר אתכם שוב אבל
בינתיים הבעיה סודרה. אז כמו שאמרתי קודם המבצע היה מוצלח,
קיבלנו את השדר שלכם קצת יותר משעה כנראה אחרי ששלחתם אותו.
והידיעה הועברה לנשיא שכבר ראיתם שידר מיד הודעה לעולם."
דרד עצר אותו ושאל "את זה אני כבר יודע, מה אנחנו עושים
עכשיו?"
"רגע דרד. כל דבר בזמנו" ענה לו טאקר. "אנחנו הולכים לשלח עוד
חללית כזאת, אוטומטית כמובן" הוא הסתכל על ליה והיא החוותה
בראשה. "ונשגר אותה אל אלפא קנטאורי. זאת תהיה הפעם הראשונה
שנהיה במערכת מחוץ למערכת שלנו. עד שזה יקרה אנחנו בונים חללית
נוספת ומשופרת כבר עכשיו בשביל משימות נוספת שאתם כנראה תהיו
גם בראשה."
טים העווה את פניו, כאילו לא יהיה מרוצה מטיסה נוספת, ואז חזר
לחיוכו הרגיל.
"ומתי זה יקרה?" שאל טים את טאקר.
"יהיה לכם חודש בערך"
"באיזה קצב אנחנו בונים ספינות לעזאזל?!" שאל טים בהפתעה "איך
בונים דבר כל כך מתוסבך וטכנולוגי בחודש... זה מהר אפילו יחסית
להיום..."
טאקר ענה לו "כן, ובכן הנשיא מאד מעוניין כנראה ביציאה מכדור
הארץ, אפילו אחרי ששיקם אותו מאז עלייתו העולם עדיין לא מושלם
כפי שציפה. הוא רואה בהתיישבות על כוכבים אחרים את הפתרון
האולטימטיבי לבעיות שלנו"
"טוב, אנחנו אחר-כך נדפקים בלעשות עוד עבודה מסוכנת..." אמר
בשקט מארק, למרות שדרד שמע אותו.
"טוב, אז נכון לעכשיו אנחנו נשלחים לכדור הארץ בקרוב עד למשימה
הבאה?"
"במילים האלה... כן דרד" ענה לו טאקר. "טוב, אז אתם משוחררים,
ההסעה הביתה תגיע בשעה 1200, יש לכם עוד3 שעות"
כולם קמו ופנו לדלת דרד יצא ראשון, אחריו ליה וטים ומארק בסוף
רוטן לעצמו.
הם יצאו מהחדר ונעמדו בחבורה ליד הדלת משאירים את טאקר לעסוק
בניירותיו.
"טוב, היה נחמד לעבוד אתכם, בייחוד אתך דרד, בגלל שאתה כזה
אדיש, או מדוכא... או משהו אחר" טים הסתכל בדרד ונראה משועשע
במקצת, דרד הסתכל בטים ולא נראה בעל הבעה.
"אה כן... טוב, אז להתראות עד המשימה הבאה" אמר להם טים.
בהזכירו משימה הבאה מארק שוב רטן בשקט. הם התחילו כולם להתקדם
למסדרון שהוביל לחדריהם חוץ מדרד שנשאר עומד בלי שירגישו בו.
הוא פנה ללכת לחדר התצפית מימינו. הוא נכנס לחדר שקט בעל
חלונות רבים ומספר טלסקופים קטנים. היות החדר שקט לא הפתיעה את
דרד. בזמן שהותו הקצרה בתחנה המקום היה מתאים כשלא רצה לדבר עם
אנשים חטטנים. מהחלונות נראה כדור הארץ והירח הסובב אותו, מספר
אסטרואידים בגודל של הר עם תחנות כרייה עליהם צפו בחלל סביב
התחנה. דרד תהה מה יהיה הצעד הבא של האנושות עם טיסות העל-חלל,
התיישבות על מערכות אחרות, מסחר גלקטי, ואולי אפילו מפגשים עם
חייזרים.
הוא התעמק במחשבתו, כתוצאה מהרוגע של השקט, ואז הוא שם לב
למחשבה שלא שלט בה, כאילו לא הייתה שלו. הוא ניעור מהר
מהמחשבה, מבולבל. הוא העיף מבט אחרון בכדור הארץ ויצא מהחדר
בחזרה לרעש ופנה ללכת לחדרו בעודו מסתכל על שעון במרכז התחנה.
נשארו לו שעתיים. הוא לא הרגיש אפילו איך עבר הזמן. הוא פנה
לחדרו, חושב שכדאי לישון קצת לפני החזרה הביתה. הוא נרדם מהר.
בזמן שישן נכנס טים לחדר, והתאכזב כשראה את דרד ישן. טים פנה
ללכת כשבדיוק התעורר דרד. טים הסתובב אליו במהירות עם חיוך
שהופיע בשנייה על פניו.
"דרד! קדימה, עוד כמה דקות אנחנו יוצאים בחזרה. כולם כבר הגיעו
חוץ ממך אז הלכתי לבדוק מה שלומך"
"נוגע ללב" השיב לו דרד במידה של ציניות.
"אני מצטער אם אני גורם לך עגמת נפש נוספת בנוסף למיליוני
הדברים שכבר רובצים עליך ושאין לי מושג עליהם, אבל אם לא הייתי
כאן לא היית מתעורר"
"הייתי מתעורר"
"איך?"
"אני פשוט הייתי מתעורר. אין על מה להתווכח כאן" נשמע בקולו של
דרד חוסר הרצון שלו להמשיך בשיחה הזאת. תמיד הוא נשמע ככה חשב
טים.
"טוב, בכל מקרה כדי שתבוא, אני מניח שתסתדר לבד"
דרד הסתכל עליו ומבטו אמר לטים ללכת. טים הסתכל רגע, מתוסכל
ואחר פנה לצאת.
דרד התיישב על המיטה, ראשו נתמך על ידי ידו. הוא קם מהר ופנה
ללכת לעבר רציף הטיסה.
טים, ליה, מארק וטאקר המתינו ליד שער הרציף, מחכים שתגיע
החללית לקחת אותם חזרה. חוץ מטאקר אף אחד לא הבחין שדרד לא
נמצא. טאקר פנה אל טים "בדקת מה עם דרד?"
"כן. כרגיל הוא לא נראה שמח לראות אותי, אני לא חושב שהאיש הזה
שמח בכלל מתישהו"
"המממ... החללית תגיע עוד כמה דקות, לך לבדוק עוד פעם מה קורה
איתו"
טים הנהן ופנה לחזור לחדרו של דרד. הוא נכנס לדלת שמובילה
למסדרון וראה את דרד שוכב על הרצפה ללא ניע. טים רץ מהר אליו
ונעצר בחצי הדרך כשדרד קם פתאום מחזיק את ראשו בשתי ידיו והבעה
של כאב על פניו.
"דרד? אתה בסדר?"
דרד התקפל מכאבים, ראשו עדיין בין ידיו והתחיל לצעוק. טים נבהל
קצת וניסה לגשת אליו לעזור לו. דרד חבט בו תוך כדי התפרעות
וצעקות. הצעקות גברו ואז הגיעו אנשים למסדרון. מישהו צעק להביא
רופא ודרד התמוטט על הרצפה מחוסר הכרה.
עד שהגיע רופא טאקר ליה ומארק כבר היו באזור. טאקר ניסה לדובב
את דרד ואז שם לב שהוא מחוסר הכרה. הרופא הגיע ובדק את הדופק
של דרד.
"הוא מחוסר הכרה, תעזרו לי להביא אותו למרפאה" אמר הרופא
לצוותו של דרד.
"אמורה להגיע חללית בקרוב מכדור הארץ, נוכל להחזיר אותו
בהזדמנות" אמר טאקר לרופא.
"בסדר, אבל הוא יצטרך שמירה צמודה, אני יכול לבוא אתכם"
מישהו הביא אלונקה, כנראה רופא אחר. הם פרסו אותה ושמו אותו על
האלונקה וכשהתחילו לסחוב אותו הוא פקח את עיניו בבהלה ואז שוב
סגר אותם מחוסר הכרה.
"יופי, החללית הגיעה, קדימה תעזרו לי להכניס אותו" אמר טאקר
לחברי הקבוצה האחרים שסחבו אותו. כמעט כל אנשי התחנה הפסיקו את
פעולותיהם והסתכלו על דרד, נוצר שביל של אנשים בדרך שבה עברו
טאקר והשאר קודם לכן.
החללית חיכתה באחד מרציפי העגינה והחבורה נכנסה לתוך החללית
שהייתה בגודל של אוטובוס.
"חכה שאני אצא ואז טוס, ומהר" אמר טאקר. והא עזר לשאר להעביר
את דרד לחדר האחורי שכלל מיטה והניחו אותו שם. הרופא הזריק
לדרד משהו ואותת לטאקר שהוא יכול לצאת. טאקר הנהן ויצא
מהחללית. הדלת נסגרה בקול והתחילה לרחף. טאקר יצא במהירות
מהרציף שניות ספורות לפני שנעילת האוויר פעלה. הדלתות נאטמו
מהחדר הראשי לרציף והפתחים שהובילו לחלל נפתחו בלי להשמיע קול.
החללית התקדמה באיטיות עד שיצאה ואז פתחה במהירות עצומה ונעלמה
כהרף עין.
"טוב, אין מה לעשות כרגע, נחכה עד שהם יחזרו" אמר טאקר לעצמו,
בשקט. הוא הסתובב וראה המון אנשים בוהה בו.
"נו? למה אתם מחכים? אני חושב שיש לכם עבודה לעשות"
האנשים משכו בכתפיהם, חלקם הסתכלו אחד על השני והתפזרו מהמקום
כלעומת שבאו. "טוב, כדאי  גם לי לחזור לעבוד" אמר טאקר ופנה
לחדר התדרוך. כשנכנס לחץ על כפתורי המחשב ואמר "לזכור להתקשר
לכדור הארץ לברר מה שלומו של דרד. להודיע בעוד שעה".
טאקר לחץ על שוב כפתור ופנה להמשיך לעסוק בניירותיו שעל
השולחן. מה פתאום התמוטטות עצבים כזאת? אחרי כל הבדיקות שעבר?
חשב טאקר לעצמו. הוא הרהר בדבר כמה דקות וחזר לניירת.

החללית שעטה במהירות לעבר כדור הארץ. מארק וליה ישבו בחלק
הקדמי יותר של החללית בזמן שטים נשאר עם דרד מאחור. דרד נראה
כעת כאילו הוא ישן. טים לא היה יכול להעלות בדעתו מה הביא את
דרד להתנהגות כזאת. אולי הדיכאונות שלו קשורים לזה אבל אני בכל
מקרה לא יודע עליו כלום. מה אני יודע עליו בעצם? תהה טים.
למרות שהתאמנתי איתו חודשים לפני הטיסה הוא לא אמר כלום על
עצמו חשב טים. טים קם אל האחרים שישבו בשקט אחד מול השני
והתיישב לידם.
"מישהו יודע מאיפה הגיע דרד?" שאל טים. "שמתי לב שאנחנו- אני
לפחות לא יודע עליו הרבה"
"אני זוכרת ששאלתי עליו קודם... נראה לי שהוא מאזור המזרח
התיכון" השיבה ליה לטים.
"אבל זה כל מה שאני יודעת עליו בינתיים. לא נתנו לי עוד מידע.
'מסווג' הם אמרו..."
"נברר את זה כבר למטה. מה שלומו בינתיים טים?" שאל מארק את
טים. טים נראה מהורהר, הוא חשב על הסיבה למצב של דרד. "אה...
הוא בסדר בינתיים, לא נראה שזה משהו רציני מה שקרה לו"
מארק הנהן ושקע במושבו, כך עשתה גם ליה וכשטים ראה שהם לא
מתכוונים לדבר עוד, הרפה את גופו והניח לו לצנוח על המושב
ולנוח קצת.
מקץ שעתיים כדור הארץ התחיל להראות בבירור דרך אחד החלונות.
המראה הלך ונעשה גדול יותר עם הזמן. הטייס דיבר דרך המיקרופון
שלו "תהדקו את החגורות ותבדקו גם שההוא מאחור גם בסדר" כששמעו
את ההודעה ליה ומארק הסתכלו על טים.
"הי! אני הייתי איתו רוב הנסיעה... מארק אכפת לך?"
"לא. בכלל לא" מארק ניגש ליד המקום שבו שכב דרד ושלף חגורה
מאחד הקירות שהיו ליד דרד. הוא קירב את הקצה החופשי לפתח ליד
המקום שבו שכב דרד והקצה נדבק מיד בכוח מגנטי לחור.
מארק החל לחזר למושבו עם האחרים וכבר בזמן שהלך החללית החלה
להיטלטל. מארק נאחז במוט שהיה מחובר לתקרה ומיהר לשבת ולחבר את
החגורה המגנטית שלו.
כעט היטלטלה החללית בחוזקה, כדור הארץ נראה בצורה ברורה מבעד
לחלון וטים הרגיש הקלה כשראה את המראה המרהיב. החללית צנחה
במהירות גבוהה יותר לתוך האטמוספירה אבל בגוף הספינה לא הורגש
שינוי קל בטמפרטורה. ברגע שהחללית עברה את האטמוספירה יישרה את
עצמה ממצב אנכי לאופקי במהירות. הדבר גרם לרעידות אבל נרגע
בהמשך. עננים נראו מבעד לחלונות, בצבעים שנעים בין לבן לאפור.
"איפה אנחנו עכשיו?" שאל מארק. הטייס השתהה רגע בתשובתו וענה
"אנחנו מעל הרי הרוקי וממשיכים מזרחה לאזור שיקגו"
"כמה זמן הטיסה תיקח?"
"בערך עוד 10 דקות"
"אה" מארק הנהן ושב לשקוע במושבו.
החללית המשיכה לטוס, תוך האטה במהירותה, לעבר שיקגו, היכן שהיה
ממוקם אחד מאזורי השיגור.
ברגע שהחלו לראות את העיר החל להחשיך. הצוות הראה עניין מיוחד
בשקיעה ובאור דמדומים שכן לא היו רגילים למראה כזה על תחנת
החלל.
העיר לא נראתה לגמרי, היא התפרשה על שטח עצום, וכרגע נראו רק
אורות קטנים של מכוניות, בניינים ופנסי רחוב. כשהגיעו היה חשוך
לגמרי. העיר החלה לקבל תדמית אפלה במיוחד רוב העיר עדיין לא
הייתה בנויה לגובה רב, ופה ושם נראו כמה בניינים בעלי גובה
מפלצתי שבקעו מתוך העיר. מלמעלה נראו מנהרות-כבישים של העיר
ומכוניות עוברות ורחפות עוברות בתוכם.
החללית המשיכה להאט וכעת דמתה יותר לרחפת. הרחפת המשיכה להתקדם
אל לב העיר ומרחוק נראה יעדם. בניין שנישא לגובה רב יותר מכל
האחרים, מוקף באורות צהובים, ירוקים ואדומים. הבניין היה בצורת
טרפז ענקית עם בליטות מחודדות בקצותיו.
כשהחלו להתקרב האטו למטרים ספורים בשנייה ונראו סובבים מסביב
לבניין בסדר קבוע ספרות שאור צהוב בקע מתוכם. רחפות צבאיות
פטרלו ליד הבניין ועל הקרקע היו מוצבים חיילים וטנקים. הבניין
היה אחד מהשמורים ביותר בעיר. כשהחלה להתקרב הרחפת לטווח
ראייתם של הרחפות הצבאיות היא נכנסה לתוך טווח סריקתם של
הספרות שבדקו אותם. הרחפות הצבאיות התמקמו מולם ומעליהם.
כשעברה את הסריקה בהצלחה פינו לרחפת הכלים הצבאיים מקום מעבר
וכשעברה אותם התמקמו שוב מאחוריה, שומרים על כוננות כל הזמן.
כשהתקרבה הרחפת לחזית הבניין, חלק מהקיר התחיל להיפתח, מגלה
בתוכו שדה תעופה קטן, שבתוכו אנשים ופועלים רובוטים עם עוד
מספר מטוסים וחללית נוספת שדמתה לזאת שטסו בה כרגע. אורות
כחולים החלו להידלק, הרחפות הצבאיות נעצרו, מותירים את הרחפת
להיכנס לבדה אל המנחת הקטן. אנשי צוות ורובוטים פינו את אזור
הנחיתה של הרחפת. קבוצה גדולה של אנשים במדים כחולים הגיעה
ועוד קבוצה קטנה יותר של אנשים במדים כתומים. הרחפת החלה
להתקרב למשטח הנחיתה והקיר החל להיסגר מעצמו. מחשב הרחפת הראה
אישור לכיבוי מנועים, והחללית כבתה. הקבוצה בעלת המדים הכחולים
הצטופפה ליד הדלת וכשנפתחה יצאו ממנה טים, ליה ומארק.
"הוא בפנים, הוא חטף את ההתקף לפני שעה בערך"
הקבוצה המתינה עד שיצאו ליה, טים ומארק מהרחפת ומיהרו פנימה,
כשאחד מהם נושא אלונקה. הם נכנסו פנימה, עוזרים לרופא שהיה עם
דרד עוד מלפני שיצאו לדרך.
טים, ליה ומארק התקרבו לקבוצת האנשים בעלי המדים הכתומים.
האנשים שאלו אותם מספר שאלות ורשמו דברים במחשבים קטנים שהיו
מחוברים לידיהם בעזרת חוטים. הקבוצה ליוותה אותם החוצה מהחדר.
הרופאים בעלי המדים הכחולים הוציאו את דרד עם אלונקה, תוך כדי
שאחדים מהם בודקים אותו.

"טיסת העל-חלל בוצעה על ידי בני-האדם"
"אם ככה צריך להתקדם בתכנית, אין לנו זמן רב מדי. שלח הודעה
לפיקוד הגבוה"
"מה ההודעה?"
"דווח להם על כל פרט ממה שקרה עד כה ושאל לדעתם"
"מיד"
היצור הקליט הודעה ושלח אותה לדרכה, למרחק של אלפי שנות אור
ממנו.
"טוב, בינתיים התחילו בהכנות, רוב הסיכויים שנעזוב בקרוב"

דרד חזר להכרה, עיניו עדיין עצומות אבל בכל זאת חשות בבוהק חזק
של אור. הוא פקח לאט את עיניו, וסגר אותן שוב מחמת האור. הוא
רצה להניח את כף ידו על ראשו אבל גילה שהיא מחוברת למשהו שמנע
ממנו להניע אותה בחופשיות. דרד פתח את עיניו לאט, והביט סביבו.
חדר בגודל בינוני עם אור ניאון לבן בכל מקום. ליד המיטה שעליה
שכב היה עמוד שתמך בצינור שהוחדר לתוך ידו במחט ונתן לו את
העירוי. בחזית המיטה היה לוח מחשב. שידה עם מגרות ניצבה ליד
המיטה. דרד התבונן בידו היכן שהמחט הייתה. הוא חשב עדיין בצורה
מעורפלת וניסה לא לחשוב על משהו חד שנמצא מתחת לעורו ומחובר
לוריד כלשהו. דרד התרומם קצת מהמיטה וישב עליה, נשען על הקיר.
הדלת נפתחה ועבר בעדה אדם עם בגדים שחורים עליו, דרד ניסה
לזהות את פניו אבל עדיין ראה מעורפל, הוא היה יכול לחוש
בנשימותיו של האיש. האיש התקרב בצורה מאיימת ודרד נתקף לפתע
בלבול, ושלח את ידו החופשית להדוף את האיש מעליו. האיש נרתע
אחורנית והתחיל למלמל. דרד שפשף את עיניו וסגר אותן מספר
פעמים. כשפתח אותן שוב ראה איש בחלוק כחול עומד מולו, הבעת
תדהמה על פניו. איש רזה, שעיר למדי, בעל זקן ושפם ומשקפיים.
"ס... סליחה, חשבתי שהיה כאן מישהו עם בגד שחור, אני חושב
שהזיתי" דרד שפשף שוב את עיניו.
"אה. זה בסדר. אני דר' פרקר וילסון. הייתי אתך מאז ההתמוטטות
שלך בתחנה. איך אתה מרגיש?"
פרקר הלך תוך כדי השאלה לעבר הלוח שנמצא בחזית המיטה, לקח אותו
ובדק בו מספר דברים.
דרד הסתכל שנית על ידו בעלת העירוי ואמר "אני מרגיש די חלש,
ממתי אני כאן ולמה?"
פרקר שב להביט בו וחזר ללוח "אתה נמצא כאן קרוב ל12 שעות,
הייתה לך בתחנה מעין התמוטטות עצבים, אתה זוכר?"
"אהה..." דרד ניסה לזכור, יציאה מחדרו לעבר המסדרון, הוא אמור
לצאת מהתחנה עכשיו... "לא, אני לא זוכר מאז הרבה"
"טוב, נראה שאתה מתאושש מהר, אני יכול לשאול אותך כמה שאלות?"
"אין לי התנגדות"
"היו לך התמוטטויות כאלה בעבר?"
"לא"
"היו לך מחלות בזמן האחרון, לחץ רב מדי?
"לא סבלתי משום מחלות בעשר השנים האחרונות. בעניין הלחץ, יכול
להיות, אני פיקדתי על טיסת העל-חלל הראשונה"
"טוב... מישהו במשפחה סבל מהתמוטטויות?"
דרד נעצר, חשב ולא זכר "אני... לא זוכר"
"בסדר גמור" פרקר רשם את כל ההערות בלוח המחשב, ואחר החזירו
למקומו. הוא התקרב לידו של דרד ושלף ממנה את המחט במהירות, דרד
לא חש כאב.
"טוב, נראה שאתה מחלים, תישאר פה עוד יום בערך ואז נוכל להוציא
אותך"
דרד הנמיך את מבטו ושתק.
"טוב, אז נתראה בפגישה הבאה" פרקר הסתובב לעבר הדלת ויצא. דרד
הביט סביבו שנית וניסה לברר מה השעה, והאם עכשיו יום או לילה.
הוא קם מהמיטה ויצא מהחדר לתוך מסדרון בית החולים של שיקגו.
היו הרבה אנשים, חולים, מבקרים ורופאים שעברו במסדרונות. דרד
חיפש מהר אחרי שעון, הוא מצא אחד ונוכח לדעת שעכשיו שבע, בבוקר
או בערב, לא הייתה לו אפשרות לדעת. הוא שב מהר לחדר ושכב על
מיטתו, מנסה להרדם.

בתחנת החלל אלפא המשיכו לעבוד. לא נראה שהתקרית של דרד הותירה
רושם רב.
טאקר כבר התקשר לכדור-הארץ, מסרו לו בשורות טובות על דרד. טאקר
השתחרר מדאגותיו לרגע. לפחות יש משהו אחד פחות לדאוג עליו חשב,
הוא טעה. בחדר התקשורת קרה משהו. קריאות על משהו שנע. האיש
שצפה במכ"ם באותו רגע, עצר את שיחתו עם אחד מחבריו לצוות, בוהה
במכ"ם ללא תגובה, המום.
"מה זה לעזאזל?"
אחד מחבריו לצוות פנה לעמדתו ובדק במחשב.
"זה בהחלט לא אסטרואיד"
"אתה בטוח?"
"בוא ותראה בעצמך"
האיש התקדם לעמדתו של חברו לצוות מסתכל, עדיין בפליאה על
הנתונים. חפץ ממתכת, מעוצב בצורה סימטרית, עגולה.
"לעזאזל... שמישהו יודיע לטאקר"
אחד האנשים היותר מבוהלים שהיו בחדר מיהר לצאת לעבר חדרו של
טאקר. האיש חזר למקומו ובדק את העצם.
טאקר הגיע בריצה לחדר מתקרב לעבר אחד המסכים, מסתכל עליהם כלא
מאמין.
"מה זה?"
"גם אני שאלתי את זה... זה לא אסטרואיד, זה בטוח. הוא עגול
ועשוי מתכת"
"אין אסטרואידים גדולים שגם הם מכילים מתכת?" שאל טאקר, מקווה
לתשובה חיובית.
"גם אני חשבתי ככה, אין סיכוי שאסטרואיד יהיה כל כך דומה
לדיסק. זה לא כדור, זה דיסקית, והיא בעלת נפח של בערך חצי
מהתחנה... אני חושב שיש לנו בעיה"
"לא בהכרח בעיה. תודיע מהר לכדור הארץ, תן להם כל דיווח אפשרי
על זה. מה הגודל, מסה, מהירות, מיקום, הכל"
"כן אדוני"
ההודעה נשלחה. יותר ויותר אנשים החלו להופיע בחדר. טאקר הסתכל
סביבו וצעק "מה לעזאזל אתם עושים פה?! יש לכם עבודה לעשות!
קדימה, תתפזרו!"
האנשים מיהרו לצאת. טאקר חזר אל המסך.
"איפה הדבר הזה נמצא בכלל?"
"ליד נפטון, והוא נע במהירות... גבוהה"
"כמה גבוהה?"
"משהו בסביבות עשרים אחוז ממהירות האור"
"אא...הה. ת...תוך כמה זמן זה יגיע לכאן?"
"בערך יום וחצי. בוא נקווה שהכוונות שלהם טובות"
טאקר הקשיב, ונראה חסר-אונים כנגד הדבר המתקרב. הוא שב להסתכל
על המסך וצפה בבעתה על החפץ המתקדם במהירות.

דרד ישב בכיסא בחדר בדיקות. פרקר בדק את המסך שהציג נתונים על
בדיקת הדם האחרונה שעשו לדרד. דרד נשאר אדיש, ופרקר הנהן תוך
כדי בדיקת המידע. הוא הסתובב לדרד ואמר לו "טוב, המצב שלך
נורמלי לחלוטין. אין שום סימנים על וירוס כלשהו."
דרד הסתכל עליו, "אז..."
"אז, אתה יכול ללכת עכשיו" השיב לו פרקר.
דרד הנהן, ולפני שיצא מהחדר אמר פרקר "אה כן, התקשרו מבקרת
הטיסה והתקשורת וביקשו שתגיע אליהם. פשוט תיקח מונית בחוץ"
דרד הקשיב ויצא מהר מהדלת בשקט אך פרקר היה משוכנע ששמע "תודה"
חלש.
דרד פנה ליציאת בית-החולים, וחלף בין מסדרונות שונים בחיפוש
אחרי מעלית. לבסוף מצא אחת ולחץ על כפתור הקריאה. דרד ידע
שייקח זמן עד שתגיע המעלית, לכן הרהר שלמרות כל הדברים הטובים
שקרו במאה האחרונה עדיין לא טיפלו במעליות, כמה אבסורדי. דרד
התבונן סביבו, המוניי אנשים, רובם רופאים, פה ושם כמה אנשי
תחזוקה וגם הרבה אנשים שכנראה היו מבקרים. לא היו תמונות רבות
על הקירות, ספסלים היו הרבה ורובם פנויים. ליד כל ספסל היה
עציץ עם צמח בעל צבעים זוהרים במיוחד. דרד נפנה שוב אל המעלית,
היא עדיין לא הגיעה. דרד חש ברוגז שמתחיל להופיע, הוא רצה
לבדוק מה קה אחרי הטיסה ולא היה לו זמן לחכות למעלית. לאחר חצי
דקה שנראה לדרד כחצי שעה המעלית הגיעה, כאילו פולטת מתוכה
אנשים שהפריעו לדרד. דרד כעס, נדחף דרך האנשים והגיע למעלית
ונשען על צידה. פרט לדרד היו עוד שני אנשים.
"קומת קרקע" אמר דרד וחש כיצד המעלית צונחת למטה.
דרד הביט מבעד לקירות השקופים של המעלית אל הלובי של בית
החולים. הייתה זו רחבה ענקית, עם מזנונים רבים, ופי עשרים יותר
אנשים. המעלית הגיעה לקומת הקרקע ודרד יצא ממנה במהירות. למרות
כל האנשים היה מקום רב והורגשה אווירה פחות מחניקה מהמסדרונות
היותר צרים של בית החולים. בחוץ היה חשוך, למרות שעת הצוהריים.
דרד התקרב לדלת, וראה שהתחיל לרדת גשם, הוא יצא החוצה מתחת
לגגון הכניסה ואוויר קר פגע בפניו.
הייתה רוח, והגשם חדר באלכסון מתחת לגג, דרד הרגיש איך הגשם
הולך ומתחזק בזמן שנרטב. הוא הסתכל על המנהרות-כביש שמולו
שזהרו באורות שסימנו את הדרך ורחפות עוברות בתוכו. הגשם נחלש,
אבל השמיים נעשו אפלים יותר. הוא ניגש לאזור מנהרה-כביש שהייתה
אליו גישה ברגל. הוא נכנס לתוך המנהרה, רטוב למחצה וראה מונית
ממתינה במנהרה, הוא ניגש אליה ונכנס לתוכה. קול נשמע מהרמקולים
במכונית "ציין בבקשה את יעדך"
"מפקדת החלל" אמר דרד בלי להסיט את מבטו מהחלון. המכונית עלתה
באויר, פולטת עשן מתחתיה והמריאה לתוך הכביש הסואן. מכוניות
זרמו בו כמו נחיל נמלים. הרחפת השתלבה בתוך התנועה ונסעה. דרד
התבונן מהחלון, למרות שלא היה שום דבר מיוחד לראות. רחפות
נעות, פולטות עשן שנספג על ידי המנהרה. לא היה אפשר לראות את
הרקע מבחוץ, היה יותר מדי עשן וחשוך בחוץ.
דרד הסיט את מבטו מהחלון והסתכל עתה על ידו שהייתה מחבורת
לאינפוזיה. הוא שפשף אותה קלות, ואחר נשען על מושב המכונית
ונרגע.
מקץ כמה דקות המכונית האטה. מבצעת פנייה חדה ימינה, המשיכה עוד
קצת ונעצרה. מכשיר ירד מגג המכונית ודרד קירב את ראשו כך
שהמכשיר יסרוק את רשתית העין שלו. דרד יצא מהמכונית והתקרב
לעבר השער הראשי, הגשם נחלש. שומר התקרב לעברו והחזיק בידו
מכשיר דומה לזה שהיה במונית. דרד שוב קירב את ראשו אל המכשיר
ולאחר שנסתיימה הסריקה הובילו אותו לשער.
מכונית חיכתה מאחורי השער.
דרד נכנס לתוכה והיא החלה לנסוע לתוך הבניין. כשדרד הסתכל בו
מבעד לחלון, נראה הבניין כהר מכאני, שפסגתו נעלמת בשמיים
האפורים.
המכונית נעצרה לפני שער נוסף שהוביל לתוך הבניין, אור צהוב
חולה זרח ממנורות בשער.
השער נפתח והמכונית נכנסה לתוך הבניין. צבע הקירות לא השתנה,
מספר שומרים עמדו במקום. המכונית נעצרה, דרד יצא ממנה והסתכל
סביבו. המקום נראה כמו מחסן ענקי וריק, אפילו הריח היה דומה.
דרד ניגש לעבר הדלת היחידה שהייתה בחדר. אחד השומרים התקרב
ובדק בעזרת מכשיר נוסף את דרד, לא נמצאו כלי נשק. השומר השני
פתח את הדלת, קרני אור לבנות בקעו מהדלת ודרד נעבר דרכה. הדלת
נסגרה מאחוריו והשומרים חזרו לעמדותיהם, נשקיהם דרוכים.
עתה היה דרד בתוך חדר שנראה כמרכז קבלה, הרבה אנשים נראו
עוברים במסדרונות. איש עבר במהירות ליד דרד, נעצר הסתכל קצת
מסביב ואז הביט בשעונו, ואז על דרד.
"סליחה, אתה דרד סיימון?"
"כן" מהיר נשמע מדרד.
"יפה, הגעת בדיוק בזמן. בוא אחרי, צריכים אותך בחדר תקשורת"
האיש התחיל ללכת ודרד אחריו, משתדל לא ללכת יותר מהר מהאיש.
שניהם נכנסו למעלית, קטנה יותר מאלו בבית-החולים. דרד הרגיש את
המעלית עולה והוא נדבק לרצפה, היציבות הסתדרה אחר-כך. הם יצאו
מהמעלית. בקומה הזאת נראו שומרים מסתובבים ומפטרלים. האיש ודרד
המשיכו והשומרים נעצרו לבחון אותם, בודקים כל דבר חשוד. האיש
הראה להם מהר כרטיס כלשהו והשומרים אותתו אחד לשני ועזבו את
דרד והאיש לנפשם.
לאחר מעט זמן הגיעו האיש ודרד לחדר שניצבו מולו שני שומרים
בלבוש שחור ונראו מוגנים ביתר כבדות. האיש הראה להם את אותו
כרטיס, ואז העבירו אותו מבעד חריץ קטן ליד הדלת.
הדלת נפתחה.
האיש הלך, ודרד אחריו, נכנסים לתוך חדר מואר באור צהוב שהיו בו
אנשים ללא לבוש מגן או נשקים כלשהם מתרוצצים עם ניירות בידיהם
ליד שולחנות ומחשבים. האיש הוביל את דרד לחדר משני יותר ונעצר
מול הדלת.
"הגענו"
דרד הסתכל עליו ופתח את הדלת ונכנס מהר, סוגר את הדלת בשקט
ומהירות.
דרד הסתכל לתוך החדר. היה חשוך יותר, פחות מחשבים ופחות אנשים.
נשמעו דיבורים שקטים. דרד זיהה את גבו של טים והתקרב אליו. איש
לא הרגיש בדרד שנכנס. כולם היו מכונסים מול מחשב יחיד, ראשיהם
מטה, מסתכלים על נתונים יוצאים. דרד תחב את ראשו פנימה ליד טים
ושאל "מה קורה?"
טים הסתובב אליו בהפתעה.
"דרד! יופי שאתה כאן, המצב מתפתח. הם אומרים שנקלט עב"ם"
"יופי. למה היו צריכים אותנו?"
טים השתתק, מנסה לדבר אבל לא מצליח לחשוב על מילים.
איש קירח הסתובב לעבר דרד.
"אתה דרד סיימון?"
"כן"
"נעים להכיר אותך. אני ג'יימס ריי. אני כאן מטעמי צבא"
דרד לא ענה, הוא רק הסתכל על האיש ושוב אל המחשב.
"בסדר, כולם להתפזר. שמענו די. צריך להחליט כרגע על המצב"
כל הנוכחים התפזרו וישבו ליד שולחן גדול שהיה במרכז החדר.
ג'יימס ישב בראש השולחן, שילב את ידיו ונשען לאחור.
"אוקיי, המצב שלנו קצת בעייתי. כל מי שכאן הוא אחד מהמומחים
שלנו, ואנחנו צריכים לחשוב על פתרונות ומצבים אפשריים, לפני
שזה מגיע לנשיא ולמועצה"
"שאלה. למה אנחנו כאן?" שאל טים.
"בגלל שהייתם בחלל לא מזמן, אנחנו רוצים לשמוע אם ראיתם או
הבחנתם במשהו חריג או מיוחד"
רק עכשיו ראה דרד שגם מארק וליה נמצאים בחדר.
"למה שנראה משהו מיוחד?" מדרד.
"אני לא יודע, אם יש לכם משהו לדווח עליו, אז דווחו. אנחנו
רוצים גם לשמוע ממכם פתרונות אפשריים. שמעתי שליה כאן" ג'יימס
הראה על ליה "מגלה יצירתיות"
טים ומארק הסתובבו לליה.
"לא כמו חבר בצוות שלנו" לחש טים לעצמו ובזוית עיניו הסתכל על
דרד.
"טוב, לא הבחנתי בשום דבר חריג. אני חושב שכל זה מיותר לנו"
דרד קם.
"אתה רשאי לעזוב"
דרד הרהר, ויצא מהדלת.
"טוב נו, אני מקווה שהשאר יישארו כאן" אמר ג'יימס עם חיוך
מאולץ על פניו.
"הדבר הראשון, למה הם באו?"
"טוב, יש את שתי האפשרויות המסורתיות, הם באים לכבוש אותנו או
ליצור ברית איתנו" הציע אחד האנשים.
"יכול להיות שהם מסוקרנים לראות מי ביצע את טיסת העל-חלל
שהטסנו שלשום"
"גם הגיוני ליה, משהו אחר?"
"אנחנו בטוחים שהם בדרכם לכאן?" מארק שאל בתהייה.
"הם טסים בקו ישר בעשרים אחוז ממהירות האור והקו הזה מצביע
לכאן. אני לא חושב שיש אפשרויות אחרות"
"מתי הם צפויים להגיע?" שאל טים בחשש.
"מאז שקיבלנו את הדיווח עבר..." ג'יימס החל למלמל לעצמו דברים,
עיניו מכוונות לתקרה "בעוד 12 שעות בערך"
"לעזאזל!"
"בדיוק, אז מה הפתרונות שלכם?"
אדם מזוקן בעל קול עבה החל לדבר "לדעתי הדבר ההגיוני היחיד,
הוא לא להודיע לאזרחים בינתיים. נמקם את לוויני הקרב שלנו ליד
התחנה אלפא, גם שם נעלה לכוננות גובהה, נזניק כמה ממטוסי הקרב
שלנו... ונחכה לראות מה הם יעשו. אם הם לא יגיבו בעוינות, נוכל
לשלוח מעין שגריר"
"נשמע הגיוני. כמה זמן זה ייקח?" שאל ג'יימס.
"אם נתחיל מיד, זה יכול לקחת כעשר שעות"
לפני שג'יימס הספיק לענות שאלה ליה "מי יהיה השליח?"
"לדעתי זה יהיה האיש שביצע את טיסת העל-חלל, מי מכם זה היה?"
שקט השתרר וג'וני החל להיזכר בדרד.
"אוי לא... טוב, תודיעו על זה לנשיא, תזניקו את המטוסים, תעשו
את כל הסידורים האפשריים, ותביאו את דרד למפקדת החלל, אני רוצה
גם את שלושתכם שם" והצביע על ליה מארק וטים.
"קדימה, זוזו!"

דרד בדיוק יצא מהבניין, ונעמד ליד הפתח במהירות, נרגז על בזבוז
הזמן שלו. לאחר שהרהר בדבר כמה רגעים הבין שלא היה לו משהו אחר
שעמד לעשות באותו רגע.
בחוץ נפסק הגשם ועתה נשבה רק רוח קרה. דרד היה לבוש מעיל ארוך
ששוליו התנופפו ברוח שנשבה. היה חשוך ודרד הסתכל לשמיים. לא
נראו הרבה כוכבים פרט לבוהקים ביותר כתוצאה מאורות העיר הרבים.
דרד תר בשמיים אחר משהו להסתכל בו. הירח בהק בלבן והיה מעט
נגוס. לידו נראה אור בוהק פחות; תחנת החלל.
דרד הסתכל על התחנה, בעוד תחושת אימה בלתי מוסברת הולכת וגוברת
בתוכו.