זהו החלק הראשון של שיעור בספרות שהעברתי בכיתה שלי

ביום חורף סגריר וגשום, בארץ ססגונית ורחוקה ושמה טורקיה, נולד
בלידת עכוז, אבי ביטר.
מיד לאחר הלידה תפס אותו הרופא ברגליו, הרים אותו הפוך והכה
בישבנו. ברגע זה החל אבי לבכות, ומאז הוא לא הפסיק לבכות, עד
עצם היום הזה, כמו שכתב בשיריו: "אל תשאלו כמה בכיתי, חברים",
"אני אשכח אותך, גם אם צריך הרבה שנים לבכות", "ככה זה באהבה,
גם לי זלגו הרבה דמעות"
ועוד.
אבי ביטר השתכר לראשונה כשהיה בן שמונה, בברית המילה שלו, כאשר
נכנס לדכאון עקב העובדה שנגמר לו החלב בבקבוק, לאחר מכן כתב את
שירו הראשון בו כתב: "תשאלו את העיניים כמה בכיתי, תשאלו את
הבקבוק כמה שתיתי, תשאלו את העיניים כמה בכיתי, תשאלו את
הבקבוק כמה שתיתי".
במשך כל חייו היה אבי ביטר אומלל ועצוב, ודבר זה מתבטא בשיריו:
"רחמו עלי, רחמו עלי, נולדתי עם עוון שנדבק אלי, מחפש רק טוב,
דרך ישרה, כל הרע שבעולם, נדבק בי חזרה".
בשיריו ניתן למצוא מספר מוטיבים חוזרים, כגון מוטיב הארמונות
("אין לי ארמונות להגשים לך חלומות" ו- "בנינו בחול ארמונות של
זהב"), מוטיב הסמים והשתיה ("כמו אלכוהוליסט לנשיקות שלך, כמו
נרקומן לחיבוקים שלך"), מוטיב הבערה ("שרפת לי את הלב אישה,
ואת הנשמה", "נשרפתי גם באהבות") וכמובן מוטיב הבכי ("בכית לי
בפנים דמעות שמשקרות", "שתבכי ותסבלי, כמו שאני סובל", "הגלגל
סובב ומסובב את החיים, אתה לפתע בוכה, על כל הרגעים").
כמו כן אבי ביטר הוציא מספר סרטים, ביניהם סרטי המופת "בוכה
בגשם" עליו זכה בפרס "וואלק, הסרט הטוב ביותר לדעתי", וסרטו
"קורבן האהבה" עליו זכה בשום דבר.
למשך תקופה מסוימת עבד בערוץ "בריזה".