ובכן, זהו מכתב התנצלות שכתבתי למורתי האהובה לספרות, לאחר
שכל הכתה הבריזה מהשיעור שלה, וכולנו היינו צריכים לכתוב
מכתב.
חצי ממנו כתבתי בהפסקות ואת החצי השני כתבתי יום לפני ההגשה.

לגברת קורן הנכבדה,
את החיבור שלי אעשה בדרך המשל:
יום אחד הלכו להם ביער ברווז, אליגטור ואצת ים קסומה. היו הם
חברים טובים משכבר הימים ואת שעותיהם החופשיות היו נוהגים
להעביר במשחקי גולות, פוגים וז'זוז'אים לרוב. אך תמיד כאשר
שיחקו הפסידה האצה מכיוון שלא היו לה את הכישורים המתאימים
למשחק, או בכלל לכל משהו אחר: הברווז היה נבון, וניחן במתת
התעופה, עם אלה יכל היה לפגוע במדויק ולעוף גבוה על מנת לבלבל
את יריביו. האליגטור היה חזק ובעל שריון גוף קשיח, עם אלה היה
יכול לתת מכות אדירות אשר היו מעיפות את כל כלי המשחק שמימה,
ואצת הים הקסומה הייתה בעלת היכולת לעשות פוטוסינתזה, בעזרתה
יכלה לעשות פוטוסינתזה. אך כאשר שחקו וניסתה לעשות פוטוסינתזה
לפוגים היא לא הצליחה להפוך פוגים ועד מהרה איבדה האצה את כל
פוגיה, וגם גנבו לה אותם כי לא היו לה ידיים בכלל, ושמו אותה
בקופסא של הפוגים ככה שלא תוכל לעשות עליהם פוטוסינתזה. האצה
ניסתה נואשות להימלט: היא ניסתה לעשות פוטוסינתזה למכסה,
ואפילו לקופסא אך להפתעתה הרבה- לשווא! לאחר מאמצים רבים
ומגוונים שכללו פוטוסינתזה, פוטוסינתזה, גם פוטוסינתזה, ואפילו
פוטוסינתזה, כמו כן, לא לשכוח, פוטוסינתזה, נואשה האצה, אך
פתאום שמה לב כי היא נחה לה על פוג, זהו הפוג היחיד שנשאר,
הושאר מאחור. היה זה פוג זהב, פוג קסמים. אמר לה הפוג "אם
תשחרריני אעניק לך שלוש משאלות כרצונך". אמרה לו האצה "למשאלה
הראשונה אני רוצה מספר בלתי מוגבל של משאלות". ירק לה פוג הזהב
בעין ומחה בקול רם "אין תקציב, יאללה, בקשי שלוש משאלות לפני
שאני הופך אותך לירוק שעל הברזייה של בית-ספר!". "ובכן, כאשר
אתה מנסח זאת כך אני רוצה רק עשר משאלות" התייפחה האצה. הפך
אותה פוג הזהב לירוק שעל הברזייה, גנב לה את הקופסא של הפוגים
וברח.
ישבה האצה דבוקה לברזיה בצד, ופרצה בפוטוסינתזה מרה. עברו
חבריה הברווז והאליגטור, ופתאום ראו אותה יושבת בצד ועושה
פוטוסינתזה. חשו אליה חבריה וחקרו לשלומה בדאגה: "אצה אצה, למה
את הירוק שעל הברזייה של בית-הספר ולמה את ממררת
בפוטוסינתזה?". עשתה בפניהם האצה בפנטומימה את הסיפור. הנהנו
הברווז והאליגטור בהבנה וחייכו כיודעי דבר. "אין לך ידיים
וגוף" הזכירו לאצה שכבר הגיעה בפנטומימה לחלק המעניין, הבינה
האצה את ההגיון הרב העומד מאחורי זה ועשתה פוטוסינתזה באכזבה.
גירדוה חבריה עם שפכטל מהברזייה ושמו אותה בשקית של ביסלי
ונשאוה אל המכשף הגדול החי בטירתו של המלך בתקווה שאולי יוכל
לפתור בעייתם.
פצחו החברים בהליכה הארוכה לביתו של המכשף. הברווז שרק לו
בעליזות, האליגטור פסע בעליצות, שקית הביסלי רשרשה במרמור,
והאצה עשתה פוטוסינתזה במרץ. אך בעודם הולכים לפתע פתאום, שוד
ושבר, קפצו עליהם מן העצים אלפי פפאיות ומנגואים וילדים
בתחפושת של זורו וכולם ביחד עשו פורימון. חיש מהר התחפש הברווז
לילד בתחפושת של זורו, האליגטור למנגו, והאצה התחפשה לפפאיה
בתוך שקית של ביסלי. "תנו לנו את כל הפוגים שלכם!" זעקו אליהם
הפפאיות, והמנגואים, והילדים בתחפושת זורו שתקו ודקרו את עצמם
בעין עם החרב מפלסטיק. "לא!" זעם האליגטור, "לעולם לא!" קרא
הברווז, והאצה עשתה פוטוסינתזה באימה צרופה. בין רגע קפץ
הברווז על הפפאיות, ועשה מהם סלט פפאיות, קפץ האליגטור על
המנגואים, ועשה מהם עמבה, והאצה נכנסה לתרדמת.לאחר הקרב האפי
שהתרחש נפוצו הילדים המחופשים לזורו החצי עיוורים לכל עבר,
ובדרכם אף נתקעו בעצים, אבנים, ואחד בשני. את סלט הפפאיות
והעמבה לקחו ושפכו לתוך שקית הביסלי על האצה, והמשיכו הלאה
בדרכם. המשיכו הלאה החברים באומץ, חיו רק על פפאיה ועמבה
ופוטוסינתזה במשך ארבעים יום, וארבעים ליל, אך לבסוף הגיעו
לטירתו של המלך. מולם עמד דוכן הפלאפל הגדול ביותר שראו מעולם
ומעל השער התנוססו בגאון, בצבעי זהב וארגמן, המילים- "מלך
הפלאפל".
"מלך הפלאפל?" קרא בקול הברווז, "אתה שם?" "כן!" ענה לו קול
סמכותי, "אפשר לדבר אתך?" שאל האליגטור, "כן, אבל קודם תצטרכו
לעשות בשבילי משימה! אתם מבינים, מלך השווארמה ומלך הסביח קשרו
יד נגדי, ואימנו צבא ענקי של פפאיות, מנגואים, וילדים מחופשים
לזורו, שמטילים אימה על הממלכה כולה! לכו, טפלו בבעיה, ואז
אוכל לדבר עמכם.", הסתכל הברווז אל האליגטור וחייך, הסתכל
האליגטור אל הברווז וחייך, הסתכלה האצה על כל הג'יפה שמקיפה
אותה ועשתה פוטוסינתזה בקול רם. "אין בעיה אדוני המלך, כה
נעשה!", החלו לצעוד החברים במקום בקולות רמים שהולכים ונחלשים,
תוך כדי קריאות "הנה אנחנו הולכים." ו- "הנה כבר אנחנו מוצאים
אותם", ואז כשנחלשו לגמרי הקולות החלו לצעוד במקום בקולות
הולכים ומתחזקים, ובצעקות "הצלחנו אדוני המלך!". "הצלחתם?" שאל
המלך, "כן, ואף עשינו מהם סלט ועמבה, כהוכחה!" ענו לו, "לא
יאמן! נפלא! ובכן, מהו רצונכם?" שאל, "ברצוננו לפגוש את המכשף
הגדול." ענו, "אין בעיה, תנו לזה חמש דקות להתחמם, חומוס,
צ'יפס, סלט? לשים לכם בלאפה? חריף?" חקר, "לא, לא תודה, רק את
המכשף הגדול" השיבו, "בטוח, חמוד? זה לא עולה כסף. לא נורא,
טוב רגע אני קורא לו. שמעון! שמעון! בוא רגע!" קרא המלך, "מה
זה, מה אתה רוצה? מה אתם רוצים, אני עסוק." קרא לעומתם שמעון,
"ובכן, מר אדון שמעון, אם יורשה לי לקרוא לך ככה, האם אתה הוא
המכשף הגדול?" שאלו, "לא, אני שמעון הגדול, המכשף הגדול זה אח
שלי. המכשף, בוא רגע!" קרא, "הנה אני בא, רק תן לי לעשות עוד
שורה, הנה הגעתי, איפה אני...?" אמר המכשף הגדול ויצא החוצה,
לבוש בבגדים צבעוניים ופרחוניים, ומקטרת בידו, והוא מפריח
טבעות עשן אל על, "אתה המכשף הגדול?" שאל הברווז, "מה? המכשף?
כנראה." אמר ולקח שאיפה מהמקטרת, "מה אתם צריכים?" שאל, "ובכן,
מר אדון הגדול, חברתנו האצה..." החלו הברווז והאליגטור להסביר
להמכשף בו זמנית, בליווי תנועות ידים מפוארות לכל הכיוונים,
ואף יריקות תוך כדי דיבור, מה קרה לחברתם. שבע שעות מאוחר יותר
הבין המכשף מה זה פוג. נואשו הברווז והאליגטור מההסברים, ופשוט
שלפו את האצה משקית הביסלי, ונתנו אותה להמכשף. במהירות של
מקצוען תחב המכשף את האצה לתוך מקטרתו, ולקח מספר שאיפות.
"המממ.. כן, אני מבין מה הבעיה.. ראיתי את הפתרון." אמר. "ספר
לנו" הפצירו בו כולם, ואף האצה עשתה פוטוסינתזה בהתלהבות.
"ובכן, אספר לכם את אשר ראיתי זה עתה: הייתה לי התגלות,
ובהתגלות ראיתי נווה מדבר.  ובנווה המדבר, ראיתי את אברהם
אבינו ומשה רבינו יושבים ומשחקים שש בש ולצדם עומד אליהו
הנביא. ויפציר בהם אליהו הנביא שיתנו לו לשחק שש בש עמם,
בחייאת, דחיל ראבק, וידחוהו אברהם ומשה, שכן כל הזמן היה זורק
את הקוביות למים, ואחר כך אי אפשר למצוא אותם. ויעש אברהם מארס
טורקי למשה, ויחר אף משה, ויזכר בסדום ועמורה, ויהפכהו לקוביית
סוכר, וירא זאת אליהו ויעש מן קוביות המשחק קוביות כאלה עם
פרווה ורודה למראה של האוטו, וירא זאת משהו, ויהפכהו לפרווה
מנומרת לדש בורד, ואת אברהם הפך לכיסוי למושב מחרוזים כאלה.
ויאבזר את מכוניתו, וירא כי טוב, וידרוס את לוח השש בש שש
פעמים, לזכר הדאבלים שיצא לאברהם אבינו, וידרוס אחד לשנה הבאה.
ויחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה." סיים בהתלהבות המכשף.
הנהנו הברווז והאליגטור בהבנה וחייכו כיודעי דבר. "לא הבנתי"
זעק האליגטור. החלו הברווז והמכשף להסביר לאליגטור בו זמנית,
בליווי תנועות ידים מפוארות לכל הכיוונים, ואף יריקות תוך כדי
דיבור, את ההתגלות. שבע שעות מאוחר יותר הבין האליגטור היכן
נמצאת טורקיה. נואשו הם מהסברים, ולבסוף הסכימו כי יעשה עצמו
כאילו מבין. הנהן האליגטור בהבנה וחייך כיודע דבר. "כעת מבין
אתה?" שאל הקוסם את הברווז, "אני חושב שכן, משה כעס על כך
שנוצח, אך היה עליו להבין כי יש סדר לדברים, ואינו יכול להחליט
דברים על פי רצונו החופשי, ולהפוך אנשים לקוביות סוכר, כמו
שלמשל,  במצב היפותטי לגמרי, לא יכולה כתה שלמה להחליט על דעת
עצמה לא לבוא לשיעור, רק מפני שאין זה מוצא חן בעיניהם." הסביר
הברווז בהתלהבות. הנהן האליגטור בהבנה וחייך כיודע דבר ואילו
האצה עשתה פוטוסינתזה ברוורס, לזכר שבע הפעמים שדרס משה את לוח
השש בש. "כן, עכשיו אני מבין, האצה רצתה הכל, אך ישנו סדר
לדברים, כמו גם לפוגים קסומים, ולכן לא יכלה לקבל את רצונה.
בהיכשלה להבין זאת היה עליה להיענש ולהפוך לירוק שעל ברזיית
בית ספר, כמו שבמצב היפותטי לגמרי, כיתה שתחליט על דעת עצמה לא
להבריז, תקבל ציון אדום על מבחן בית ספרי, ואף תפסיד ערכי
חינוך חשובים ומרתקים." המשיך הברווז. הנהן האליגטור בהבנה
וחייך כיודע דבר. "אכן כן" הסכים המכשף בהתלהבות ולקח עוד
שאיפה מן המקטרת, אז הביט אל עבר כף ידו, הפך אותה, הופתע
מהעובדה שלידו יש שני צדדים, ואז הפכה חזרה, והופתע מהעובדה
שלה שלוש צדדים. הנהן האליגטור בהבנה וחייך כיודע דבר.
בסופו של דבר את הברווז שלחו לכלא על סחר בסמים, את המכשף שלחו
לכלא על שימוש בסמים, את דורון זוהר לא שלחו לכלא, אבל פגשו
אותו במגן, והוא סופח למקהלת הזמר העירונית של משטרת ישראל,
האליגטור הלך למצוא איפה זה טורקיה, ואחרונה חביבה- האצה,
שהושארה במקטרת בשוגג, ועלתה כעשן השמיימה, הגיעה לגן עדן,
והיא שם יושבת ועושה פוטוסינתזה עד עצם היום הזה.
הסוף.

ומוסר השכל:
1) תפסת מרובה לא תפסת.
2) לא להבריז משיעורים.
בגלל ש..
3) נפגש במגן.
4) לא לעשות סמים.
5) לא להשתולל עם החרבות של התחפושת זורו, כי אפשר להוציא מזה
עין.

אני מקווה שהיה לך מהנה לקרוא כמו שלי היה מהנה לכתוב, ואני
בהחלט למדתי את הלקח שלי.