חזי דורסל היה רוצח סידרתי.
הוא גר בישוב קטן ועלוב שנמצא כמה עשרות מטרים מכביש החוף,
בתוך דירה קטנה ואפלה. הרחוב שהוא גר בו היה כבר ריק מאדם שנים
מספר, כי הוא רצח את כולם.
כל יושבי הישוב היו קשי יום, עבדו בחקלאות או במסחר זעיר על
מנת להרוויח את לחמם ביושר.
פעם במספר ימים היה רצח בישוב. חזי דורסל לא נח כמעט אף פעם.
מדי זמן מה הוא היה משתעמם מרביצה בבית והיה יוצא לקטוף פרחים
בגבעה הקטנה שמול הישוב, שצימחה הרבה צמחים יפים וטמנה בחובה
גם הרבה אנשים שחזי הכיר היכרות רגעית אבל יפה.
אחד מהאנשים שהיו טמונים בגבעה היה ראש המועצה של הישוב דאז,
יהודה מליכסון. יהודה היה איש משפחה. הייתה לו אישה, שלושה
ילדים, גינה וכלב.
האישה והילדים לא שרדו את חזי, למעט ילד אחד, הצעיר מהשלושה,
בני. בני היה בן 10 כשאביו נרצח ובן 11 כשכל שאר משפחתו דיברה
איתו רק בחלומות.

חזי העריץ אסתטיקה. אפילו הדירה האפלה והקטנה שלו הייתה מעוצבת
במידת מה. הוא בילה בתוך הדירה שעות, ואף אחד לא ידע מה הוא
עושה שם. העוברים והשבים לא עברו ולא שבו על פני ביתו, אבל פעם
בכמה זמן היו החקלאים מכבדים אותו בתוצרתם מכיוון שידעו שהוא
מובטל ובודד.
כולם חשבו שהוא מובטל, אבל חזי לא היה מובטל. הייתה לו עבודה.
הוא היה רוצח סדרתי, וכולם הרי יודעים כי מי שנהנה מעבודתו
עושה אותה בצורה הטובה ביותר. וחזי עשה את העבודה בהרבה צורות,
אבל תמיד בצורה הטובה ביותר.
יושבי הישוב כיבדו את חזי. מידי פעם כשהיה רצח, כולם ידעו שזה
חזי, אבל התייחסו בסלחנות למאורע. 'איש איש באמונתו יחיה' הם
אמרו, ו'כל עבודה מכבדת את בעליה'. הדתיים להגו משפטים בסגנון
'חזי רצה, חזי לקח', כי כך היה.
המשטרה הכירה את חזי דורסל. הכירו אותו טוב מאוד שם בתחנה
הקטנה.
בתחילת דרכו כרוצח סידרתי, במשטרה לא חיבבו אותו. 'הוא עושה
שטויות הבחור' הם אמרו, 'הוא ישלם על זה ביוקר'. אבל חזי שגר
כל חייו בדירה הקטנה שלו לא נתפס כי השוטרים טחנו את כל הארץ
בחיפושים ורק את ישובו  של חזי דורסל לא טחנו.
לאחר הרציחות הראשונות, דיווחים על חזי התקבלו במשטרה רק לעתים
רחוקות, וכשהן כבר התקבלו, במשטרה היו אומרים 'זה רק חזי
והשטויות שלו', ו'חזי הוא בחור צעיר ואימפולסיבי'.
וכך גם המשטרה וגם הישוב נעשו אפאתיים לקיומו של חזי ולקיומם
של מנהגיו המזעזעים, חוץ מאדם אחד. בני בן ה12.
לילה אחד באוקטובר, בני גנב סכין מהקצב. הוא עלה לדירתו של חזי
ודקר אותו בעודו ישן.
הוא ניסה לסחוב את הגופה מחוץ לבית, זה היה קשה לנער בן 12,
אבל בסופו של דבר בני גלגל את הגופה במדרגות וחזי נשמט כמו
סמרטוט על מפתן הכניסה לבית. אז הוא התקשר לראש המועצה החדש
ואמר לו כי הבעיה של הישוב נפתרה לתמיד. ראש המועצה התקשר
למשטרה ולכמה מאנשי העיר.
השמועה פשטה על מותו של חזי וכל תושבי העיר באו לראות.
בני עמד שם, הגופה שרועה על ידו, הסכין עדיין נעוצה בגבה.
אנשי הישוב והמשטרה הגיעו כמעט מייד. תוך מספר דקות הדירה של
חזי כבר הייתה שוקקת חיים.
אנשי העיירה היו המומים. הם למדו לסמפט את הרוצח החביב ששכן
בקרבם.
בני נסקל באבנים עוד באותו הרגע, ונטמן למרגלות הגבעה.
חזי עדיין קוטף פרחים בגבעה, עדיין גר בישוב, ועדיין חי בדירה
אפלה.  

חזי דורסל לא נח כמעט אף פעם.