New Stage - Go To Main Page

יותם בקר
/
משהו לנגב

אנחנו הולכים כמו 5 מפגרים בלילה חם יחסית של אמצע אפריל,
מחפשים מה לעשות, ולא מוצאים. גלעד אומר שיש שניות מסוימות
בחיים, שאם אתה מבקש באחת מהן משאלה, אז היא תתגשם. הוא אומר
שאתה יכול לבקש כל דבר.
אני אומר לו שזה שטויות ושזה לא יכול להיות. שאין דבר כזה
משאלות שמתגשמות, רק חלומות, וגם זה בסימן שאלה עקום במיוחד.
סיון מדברת שעות על דברים משעממים, וזה שהכרתי אותה לפני 10
דקות לא מוסיף בכלל. היא מדברת על פסטיבלים של היפים, בתי קפה
מסוגננים בתל אביב וחוף ים שהיא פעם הלכה אליו סתם ככה כדי
לראות את השקיעה, לבד. ואני חושב לי שזה יכול להיות קצת עצוב,
להסתכל על השקיעה לבד, בלי אף אחד, רק אתה והשמש שזונחת אותך
לאנחות תוך מספר דקות. אני ודינו עושים כאילו אנחנו מקשיבים
לה, אבל בעצם מדברים על דברים אחרים, יותר מעניינים.
נדב אומר שהוא למד לרקוד לבד, ולנו לא כל כך אכפת. אנחנו בוכים
על זה שאנחנו רעבים והוא הולך הליכת ירח.
נדב נראה כמו עארס אורגינל וגם יש לו רקע של עארס אורגינל -
הוא גר בשכונת התקווה. אם הייתי כותב סיפור, הייתי יכול להסתפק
במידע הזה כדי לכתוב אקספוזיציה. אבל הוא לא עארס אורגינל,
תראו לי עארס אחד שרוקד ברייקדאנס ומצייר על קירות. תראו לי
עארס אחד שיש לו 4 עגילים בפופיק ושניים בפטמות. הוא שואל את
סיון אם היא אוהבת את אביב גפן והיא אומרת לו שלא. הוא מתפלץ
לגמרי ושואל אם את היהודים היא אוהבת, או את כנסיית השכל. סיון
לא אוהבת אף אחת מהלהקות האלה ונדב מתייאש, 'איזה מין היפית
את?!' הוא שואל והיא לא עונה.
אני, נדב, דינו וגלעד רעבים ממש. סיון לא סגורה על עצמה והיא
הסכימה לבוא לנדב ולצייר לו פיות על הקיר של החדר תמורת סכום
סימלי. נדב אומר שהוא אף פעם לא מצליח לצייר בשביל עצמו, תמיד
זה יוצא לו מכוער.
אני מבקש אוכל מהשמיים. כולם עושים את אותו הדבר ומקווים.
אנחנו הולכים ברחוב עם המון חנויות סגורות ואופציות לא
אופציות. רק שקיות זבל שחורות וכתומות מבצבצות מכל מיני פינות,
ואני וגלעד במין מעשה של טירוף מתחילים לחפש אוכל בשקיות ולא
מוצאים גרגר אורז אחד לרפואה. הגענו ליד איזו חנות של מאכלים
כשרים וביתיים היישר מפולניה וראינו שקית כתומה על אדן אחד
החלונות. גלעד פותח את השקית ואני כבר מיואש. דינו וסיון
מתלהבים מהברייקדאנס ואני רץ לראות מה גלעד מצא כי הוא צעק
'לחם'.
גלעד מצא כמה פרוסות לחם בשקית הכתומה ואנחנו מתחילים כולנו
לאכול, חוץ מסיון שממשיכה לדבר על שומרים בכניסה לכל מיני
מועדונים ועל כמה שבא לה לנשנש. 'לחם זה לא נשנוש' היא אמרה.
צודקת.
ואנחנו אוכלים לחם בלי כלום ליד איזה חנות כשרה ונדב אומר
שאנחנו בטח החורנים היחידים שערים עכשיו.
גלעד אומר כמה כיף אם היה לנו עכשיו איזה משהו לנגב עם הלחם
כדי לאזן את היובש של הלחם.
סיון לא מקשיבה כל כך למה שקורה סביבה והיא מדברת על זה שכולם
אומרים לה שהיא דומה להרבה אנשים בפנים ובדיבור. גלעד שם לב
לצלחת פלסטיק ששוכבת במהופך על צלחת פלסטיק אחרת, כמו צלחת
מעופפת, והוא מרים את אחת מצלחות הפלסטיק. 'חומוס' הוא אומר.
ואללה חומוס, צודק. ולאף אחד לא אכפת בכלל ממתי החומוס ולמה
השאירו אותו שמה סתם ככה.
כשאנחנו מסיימים גלעד אומר שהוא ביקש משהו לנגב ושהמשאלה שלו
התגשמה. הוא אומר שהוא יכל לבקש אפילו מליון דולר באותה השניה,
וזה היה מתגשם, אבל הוא ביקש משהו לנגב.

תמיד מבקשים שטויות כשאפשר לבקש דברים אמיתיים-
יותר אני לא מסתובב עם גלעד.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 18/3/04 2:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יותם בקר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה