העולם כולו הסוואה לזמנים מטורפים. כל האושר הזה שמקיף את
היקום, כל החיוכים מלאי השיניים שמכסים את הפנים - הכל בעצם
זיוף. כולנו משקרים.
הנה למשל בעל ואשה במהלך היום מחבקים אחד את השני, נותנים שמות
חיבה ומגדלים את ילדיהם באהבה גדולה. הילדים בני 3 ו-5, אומנם
קטנים, אבל הם מבינים כמו גדולים מה שמתרחש בתוך הבית ברגע שהם
נכנסים למיטות ועוצמים עיניהם. ריבים מפה ועד שמיים. הוא צועק
עליה, היא בוכה. היא מקללת אותו, הוא בועט בקירות וטורק דלתות.
רע להם אחד עם השני. הם שונאים, אבל מנסים להסתדר למען
הילדים.
אני מזויף כשאני אומר שטוב לי בחיים האלה. אתה משקר לעצמך בכל
פעם שאתה מסתכל על אשה בתאוות בשרים והיא בכלל נמצאת עם החבר
שלה כי היא גילתה שהמשפחה שלו מפוצצת בכסף. בהתחלה כשהוא ניסה
להתחיל איתה, היא סירבה לו כי הוא ממש מכוער, אבל ברגע שגילתה
שלהורים שלו יש בריכה מלאה בדולרים באיזו וילה יקרה בקיסריה
שינתה את דעתה עליו. אילו רק ידעה שגם החיים שהוא המציא לעצמו
הם מפוברקים. יום יבוא והוא יגלה ששיקר לה והכל בעצם היה נקמה
לעלבון.
מה יהיה אם פתאום אנשים יגלו את הפרצוף האמיתי שלהם? מה יהיה
כשיום אחד ימאס לעולם לחיות בשקר? היקום יתמוטט, ליבו ישבר
ויתנפץ לרסיסים. ומה אם בעצם לא יודעים שכולנו מזויפים? אז
כולנו נמשיך לחיות כאילו כלום, עולם ורוד- הכל טוב ויפה.
הפרחים פורחים, הציפורים מצייצות, הכוכבים הדליקו חופה מעל
לראשים והשמש שולחת את קרניה לחמם את כולנו.
אבל זה לא ככה. הגיע הזמן לפקוח את העיניים.
הממשלה יושבת בפגרה כאילו המדינה שלנו יציבה. חבל רק שהשרים
שכחו שכמעט בכל שבוע נהרגים לפחות 5 בני אדם בתאונות דרכים,
ואל לנו לשכוח את עשרות ההרוגים בכל פיגוע שמבצעים המחבלים.
והכלכלה שכמעט על הקרשים, אבל חברי הכנסת דורכים עליה כאילו
הייתה הרצפה שלהם ויוצאים לחופשות בחול כל סוף שבוע.
אבל זה לא ככה. הגיע הזמן לפקוח עיניים.
אמהות חד הוריות צועדות ברגל לירושלים, חזרנו לתקופת העבר
ועלינו ברגל לעיר הבירה הקדושה. הן צועקות, מוחות ומנסות לכפות
על המדינה לתת להן תשומת לב. קיצצו להן את הקצבאות ועכשיו הן
נותרו ללא כסף לגדל את ילדיהם. הן חד הוריות ואין להן זמן ללכת
לעבוד. אולי מספיק עם כל הבולשיט?! יש זמן ללכת 200 ק"מ מהדרום
עד ירושלים, אבל למצוא עבודה זו משימה קשה? אין זמן. מאבק
מזויף.
לא סתם אומרים שאנחנו האויב הכי גדול של עצמנו. אנחנו הורסים
את עצמנו עם כל השקרים, שוברים לעצמנו את העצמות ובכל זאת
מדמים כי הכל טוב. הפעם אין איזה נביא מטעם האלוהים שיבוא
וירכיב את כל העצמות לגוף אחד שלם.
אנשים חיים בפחד לצאת מהבתים. כל רגע יכול לקפוץ משוגע עם סכין
או רובה ולהתחיל לקצור חפים מפשע. אי אפשר לנסוע באוטובוסים כי
מי יודע על איזה מהם נמצא המחבל המתאבד התורן. גם ברחוב אי
אפשר כבר ללכת כי יכול להיות שלעולם לא תמצא עוד את הדרך
הביתה.
והשלטון האמריקאי שמפברק את כולנו: מתנהג כאילו אכפת לו
מהמדינות האחרות - תורם כספים, נלחם מלחמות נגד הטרור, מחמש
מדינות חלשות והכל למען מטרה אחת. לשלוט בכולם. השלטון
האמריקאי משחק בתיאטרון בובות ושולט על מנהיגי העולם כולו ע"י
חוטים ארוכים כאילו הוא האלוהים האחד והיחיד.
ואם כבר מדברים על אלוהים, עוד זיוף שהמציאו על מנת לנטוע
במאמינים תקווה שיש שם מישהו שיקשיב להם. הם מקדישים שעות
לתפילות. נותנים מנחות, לומדים תורה שעות על גבי שעות. (וע"י
כך מפקירים את שאר הלימודים החשובים: חשבון, אנגלית ואפילו
עברית.) והוא? סביר להניח שלא שם לב בכלל כי הוא בעיצומה של
איזו מסיבת טראנס ביערות גן עדן. גם הם, כמו האמהות החד
הוריות, אין להם זמן לעבוד או ללכת לצבא או לתרום למדינה כי הם
צריכים להתפלל למענו. לדבר איתו שישמור עלינו, שיוליך אותנו
בדרכים טובות. הם לוקחים כסף מהמדינה כי מישהו צריך לשלם על זה
והם צריכים איכשהו לקנות אוכל ל-20 הילדים שמרוצצים בבית.
ולצערי, מרוב ילדים הם כבר לא שמים לב שהם שוכחים חלק מהם
נעולים בתוך מכונית, מפקירים את חייהם.
אז איפה האלוהים הזה? נכון, שכחתי. הוא לא פה כי כולנו כופרים
ואנחנו לא מתפללים למענו וסוגדים לאיזו ישות אלוהית באמונה
מטופשת שהיא תשנה לנו את החיים.
ומשטרת ההגירה. על מי אתם עושים צחוק, עורכים מבצעים לגירוש
המהגרים, לסלק את העובדים הזרים מהארץ. וביום שמגרשים 2000
עובדים זרים לארץ מולדתם מגיעים עוד 5 מטוסים עמוסים
בתאילנדים, פיליפיניות, רומנים, שוודים וכל הבא ליד.
אולי בעצם כולנו חיים בתוך תאטרון? לא סתם אומרים שהעולם כולו
במה, או שמא גם זה היה שקר מפיהם של הכותבים הגדולים כדי שנבוא
לראות הצגות ולהעשיר קצת את החלק התרבותי. ואולי כולנו נמצאים
מאחורי הקלעים של איזה סרט גדול שהיקום מפיק- רק אז אולי יהיה
הסבר לזיוף האינסופי שמקיף את כולנו. ואם פתאום מישהו יכבה את
האורותו ויוריד את המסך, מה יהא עלינו? למי נשקר? על מי נעבוד
בעיניים? לא יהיה עוד טעם לחפש להתחפש ואז העולם בעצם יפסיק
להתקיים.
ההצגה חייבת להימשך. אולי בפנים נשבר לנו הלב, האיפור מרוח
כולו על הפנים. אבל בחוץ כולנו מחייכים. הרי זו המהות שלנו,
כולנו צריכים לחייך. זה השקר היפה ביותר שבני האדם הצליחו
להמציא. יום יום השחר יעלה ויאיר את הבמה הגדולה והמרווחת לה
אנו קוראים העולם, ובכל יום מחדש יתחיל לו משחק החיים הארוך
והמסובך.
העולם כולו הסוואה. כל האושר הזה הוא זיוף אחד גדול. בעצם,
כולנו משקרים. גם אני.