טל בלייכר / רגליים מפוסלות |
היו עומדת דומם
לא זעה, לא נעה.
שותקת.
פעם היה לה חיוך יפה,
אז כשעוד זכרה את צעדי הריקוד,
פעם כשהיה קיים האיחוד,
שדיה עלו וירדו בכל נשימה,
עוצמה בידיים בכל נתינה.
ואז לפתע הכל נגמר,
נראה כי שום דבר לא נאמר.
רגליים מפוסלות עומדות גלמודות,
מבוכה ניצבת בין שתי הגומות.
פעם הייתה מחייכת
היום שותקת -
עם החבל היא חונקת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|