"פני דג" אמרתי לצ'ארלי.
"הי קומו, מה המצב?" ניגש אלי פני דג וחיבק עמוקות.
"אתה מוחץ לי את הטחול" מלמלתי.
"בוא תכיר מכרה טובה שלי" והפנה אותי לעבר בחורה מדהימה.
כשראייתה היה מן אור שזרח מסביבה כמו הילה של מלאך.
כך חשבתי, כשיצאה מהאור ונגלו פניה.
פנים של מלאך, באותו הרגע התאהבתי. האם זה היה יצור שמימי?
שיערה הבלונדי גלש על כתפייה הענוגות. שמלתה האדומה הייתה
הדוקה לגופה אשר הבליט את חזיה השופע וירד עד לרגליה החטובות.
הייתי מהופנט ואז היא החלה לדבר.
"שלום, מה ני... ני... ני... נשמע? אני ו... ו... ו... ולארי"
הרמתי גבה.
"הי, אני קומו" הסתכלתי עליה במבט תמוה.
"קומו מה?" ענתה לי והחלה לצחוק.
צ'ארלי צחק עמה. הבנתם את הבדיחה?
כן גם אני לא. האמת שזה לא מצחיק. או אולי בגלל שהבדיחה הייתה
על חשבוני.
"השם המלא שלי הוא קומסונדינאלדי אבל זה טיפה ארוך אז קיצרתי
אותו."
עניתי לה כך שתראה רמה גבוהה מצדי למרות שבטח חשבה שאני איזה
ניאנדררטר.
ניאנדט... ניאנדטו... פרימיטיבי.
"אז שינתה אותו לקומו?" שאלה בחדווה.
"לא. לקומסונדייאלד".
"הבנתי" ענתה באי הבנה " אבל למה קומו?" שאלה
"כך החברים שלי קוראים לי אז אימצתי את השם. רגע את הפסקת
לגמגם? "
"ז... ז... ה קורה לי כל כ... כ... כ... כ... מה משפטים"
"וואללה? לא מרגישים בכלל"
"באמת?"
"לא. סתם ניסתי להיות נחמד"
בחורה יפה לכל הדעות. גם סתומה לכל הדעות. אולי כדאי לפתוח
אותה קצת?
לגמתי מעט מהג'ין וטוניק שלי.
"קומו, תכיר את בעלה של ואלרי, ג'ון" אמר צ'ארלי.
איך ששתיתי ככה זה גם יצא החוצה.
ג'ון בחור שרירי וגדל ממדים ניגש אלי.
טוב אז כנראה היא תישאר סגורה, לפחות מבחנתי.
למרות שראיתי מזווית עיני שוולארי נועצת בי מבטים, האם דמיינתי
לי.
אולי יש לי משהו בין השניים?
"הי, אני ג'ון. וצ'ארלי, מוריס זקוק לך משהו בקשר לשזיפים" אמר
בקול באס כבד.
"הו אז כנראה שאצטרך לעזוב אתכם" אמר ונעלם לו.
"אני קומו." שיננתי בלי לנסות לפתוח את הפה.
היא המשיכה להסתכל, כנראה זה לא זה.
"קומו..." התחיל ג'ון בחיוך להגיד.
"כן, כן. קומו מה. הבנתי כבר את הבדיחה"
"איזו בדיחה, פספסתי פה משהו. בסך הכל רציתי לדעת את שם המשפחה
שלך." ענה לי.
"אני חושב שאימא שלי קוראת לי" מלמלתי נבוך.
"וזה די מצחיק האמת" גיחך לו.
אוי לא, והנה זה שוב מתחיל.
"בוריס, הי בוריס. בוא שמע קטע." צעק ג'ון לעבר הקהל.
"בוריס?" שאלתי בתמיהה.
הגיע בחור נוסף מהקהל.
"כן ג'ון" אמר, ניגש לולארי ונישק אותה צרפתית.
"הממ..." אמרתי מבולבל.
"אל תהיה מופתע, קומו. אני בגימיסטית" אמרה ולארי.
"בגין מה? " שאלתי.
"לא בגין, הוא כבר לא חי. בגימיסטית זה אומר שיש לה מספר
בעלים"
הבהיר לי את המצב ג'ון.
"אז יש מצב" אמרתי בחיוך.
עדיין כואב לי מהאגרוף הזה.
"הי, למה זה היה?" שאלתי, כולי כואב.
"אף אחד לא מתעסק עם ולארי, היא שלי ושל בוריס" ענה ג'ון
בכעס.
"אבל..." אמרתי.
"כן ושל מייק ושל רון הקטן" המשיך בוריס.
"הו! אל תשכח את בוב ואת ריצרד." אמר ג'ון שנזכר.
"ומה אם ריק?" שאל בוריס
"הו כן, כמעט ושכחתי."
איזה חבורה של מופרעים. התחלתי לפנות את גבי וללכת בזמן שהם
עוד מתעמקים בנושא.
חיפשתי את צ'ארלי, אבל הוא כנראה עדיין עם השזיפים.
"מעניין איך הולך לו" חשבתי לעצמי.
"תגיד לי לא יכולת להמתין שאני אקבל את מנקה החרא לכלבים החדש
שהזמנתי" אמר.
"מצטער צ'ארלי".
"עכשיו תראה מה קרה מוריס. כמה פעמים אמרתי לך להפסיק להרוג
בסקילה של שזיפים, זה מלכלך יותר מהדם!".
"לא יקרה שוב צ'ארלי".
"עסקי הפרות הם עסקים מלוכלכים, תרתי משמע." מלמלתי לעצמי.
ניגשתי לכניסה והתיישבתי על גרם המדגרות.
להפתעתי התיישבה לידי גם ולארי.
"הי קומו, עזוב את שני אלה. אני מחליטה עם מי אני אזדיין."
הסתכלתי עליה במבט מופתע במעט.
"אב אב בלה הו" אמרתי לה.
כן! זיינתי אותה באותו ערב. בשירותים של צ'ארלי
משום מה יש שם מיטה גדולה, לכו תבנו.
"קומו, אתה יכול לגנוח פחות. אתה מפריע לי לקרוא את העיתון,
ואתה יודע כמה אני אוהב לקרוא בזמן שאני מחרבן".
"מצטער, צ'ארלי".
אבל למחרת, היא לא התקשרה.
אני מרגיש כל כך מנוצל. היא ניצלה אותי מינית.
איזה כיף! ניצלו אותי מינית. אני כל כך מאושר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.