[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איתי ברמן
/
יצירה מס' 2 - מוסטנג

הנוף מקרון הרכבת היה כמו בחלום. שדות ירוקים המגיעים עד אין
סוף, סוסי פרא יפהפיים רצים להם בחופשיות והשמש הייתה במרומים
כאילו מחייכת לאדמה. אני מתבונן בהם ומדמיין איך יכולתי לרוץ
איתם ובמיוחד עם המוסטנג השחור ההוא.
הסיח עם כתם הלבן מסביב לעינו אני רואה אותו ליד הקרון רץ
חופשי כמו הרוח. אני מרגיש שאני קרוב אליו ויכול לגעת בו.
בדמיוני אני רוכב עליו רחוק מכאן, רחוק מהמקום המקולל הזה,
רחוק, למקום טוב יותר, רחוק לעבר האופק, מרגיש חופשי ומאושר
בלי דאגה על ליבי.
אני והוא חופשיים לעשות כרצוננו, ובעודי דוהר איתו אני מרגיש
כיצד אני ממריא איתו לשמיים, ואנו דוהרים עד קצה העולם.
אך אני מתעורר מחלומי למשמע צווחת הקטר. אני שוב בקרון, עם
משפחתי ושאר בני העיירה צפופים יחד כמו סרדינים בקופסת
שימורים, בבגדים קרועים, עלובים ומושפלים. אך אני עדיין יכול
לראות אותו מהחריץ של הקרון רץ חופשי.
אימא, למה הם עושים את זה?


מתוך מקבץ "האם מכונות חולמות על ציפורים?"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"החיים הם כמו
בושם יוקרתי. הם
נראים נחמד
מבחוץ, אבל
בפנים יש משהו
מסריח."


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/3/04 21:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתי ברמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה