אני יושב פה על כיסא הקש שלי, במרומי הגלקסיה, ומשקיף על
נתיניי הנאמנים. עדר אווילים, כאילו הם מתקשים להוכיח פעם אחר
פעם את בזבוז הזמן שהעברתי ביצירתם ובטיפוח השווא שלהם. בתחילה
חשבתי הם היו שעשוע מהנה למדי ללילות החורף הקרים.
בשלב מאוחר יותר,כאשר הם חדלו מלשעשע אותי, הבנתי  שכל
תעסוקתם החמדנית היא הריסת את  משחקיי האחרים שלי עם הרצון
הפרימיטיבי שלהם לשלוט בהכל.
האגוטריפ הבלתי פוסק בו נמצא כל אחד מהם מרגע היוולדו, גורם
להם לרצות לקחת את תפקידי,אם רק היו יודעים כמו אבסורדים
ומעוררי רחמים הם נראים. לא מהווים אפילו נקודה זעירה אחת בחלל
ולמרות זאת מתעקשים להוות את כולו.
חלק מהכסילים מבזבזים את זמנם היקר בלבנות לי מקדשים חסרי
תועלת לחלוטין, במקום להשקיע את הכסף בחסר הבית המתחנן לפרוטה
ברחוב המקביל לבית הכנסת.
מטריהייתה ליצור יצור תבוני בעל חשיבה עצמית, אך התוצאה
הוכיחה כי נכשלתי.
סוגדים לי עד סוף חייהם, הולכים כעיוורים אחרי מצוות טיפשיות
שהם טוענים שציוויתי, כי כמובן שיושר הוא גרגיר אבק לעומת
נישוק חתיכת פלסטיק בכניסה לבית.
ומה פשר שנות הסגידה האלה? חיפוש אחר מקום יפה בגן עדן.
מתי הם יבינו שגן עדן היא המצאה מטופשת שלהם?!
את כל החיים שהענקתי להם, הם מעבירים בניסיון לשפר את החיים
שלאחר המוות, אך מה קרה לחיים שלפני המוות?! הם הופכים את
המוות לחיים ואת החיים למוות, מבלי שאיש בכלל אמר להם שקיימים
חיים לאחר המוות.
כמו שכבר אמרתי, עדר אווילים.
בשבילי הם כלי שחמט, אינם מעניינים אותי כשלאחד, אך בכלל
מהווים משחק מעניין למדי ומעורר חשיבה.
כל הזמן נמצאים בחיפוש טיפשי אחר ניסים, שאני אציל ושאני
אעזור, אבל הם עצלים  מדי בשביל לעזור לעצמם!
כמו לובשי השחור האלה, שחושבים שעצם העובדה שהם מושחטים, חיים
על חשבון הציבור ומושחטים מהיסוד, מקנה להם זכות על קיומי.
ברור כי הדבר שנמצא בראש סדר העדיפויות שלי, וציפויותיי מבני
האדם הוא לבישת תחפושות בחיי היום-יום.
בנם הקטן חולה וקודח מחום, והם, במקום להשתמש בתוצאות שנתן להם
המדע הפרימיטיבי שלהם, מחכים שאני ארפאו. אין הם מבינים שאינני
יכול לרפא את כולם?
אז הוא גוסס לא לעיתו, וכאשר הוא מת נשמעת האמירה, "אלוהים נתן
אלוהים לקח."
אלוהים נתן, האדם לקח.
נושאים אליי תפילות חסרות משמעות כמו: "אלוהים, תעשה שאמא תקנה
לי אופניים חדשים! בבקשה!"
מה קרה לקצת כבוד לבורא? ואם לא, כבוד עצמי בסיסי.
כי כמובן שרעידת האדמה שמחריבה את תורכיה ברגעים אלה חשובה
הרבה פחות מאופני ההרים המשוכללות שלך, נכון נערי הצעיר?
אז לסיכום, נתיניי הנאמנים, דבר אחד בפי, לפני שהמטאור שישלח
אליכם בעוד 17 שנה יפוצץ את הכדור הזה ואני אוכל להתחיל לשחק
עם מאדים - תפסיקו לצפות שאני אחיה בשבילכם, כי למרות כל
המקדשים והזבחים, מקומי אינו בכדור הארץ.