גלה כבוד מישראל,
גלתה שכינה מהאדם.
רשע פתאום פה מתפלפל,
הציל רשע את העולם.
עולם בו כולם יתומים
בונה ביתם של אלמנות.
מכל מקום יש רק דלים,
אין תפילות, יש רק תחינות.
כאב ורשע שולטים בכל,
אלילים הולכים בפשוטי עם.
והכעס הוא כל כך גדול,
הלב דואב כמעט כמו פעם.
האנוכי עולה מעל חברותא,
כולם ביחד- הכל שחור.
אנא ממך- נו, במטותא
הסתר השמש- כבה האור.
בינתו של השכוי עלתה למרום,
פרשה לה כנפיים ועפה.
לצדק ולמשפט כאן אין מקום,
עברית הפכה רק לשפה.
וכשיגיע עולמנו זה לקץ
אדם יצחק, אדם יצהל
שוב לא ישוב לו ההנץ
ואין סיבה, ואין בגלל.