שבת, ישיבה, גמרא פתוחה, "חבורה", שבת בהתעלות רוחנית,
החלטות, נטישות, כותל, ציצית, הערצה, סגידה, הסתייגות, לימוד
משפטים וכלכלה, משפטים באנגלית, שמירת נגיעה, אהבה אלוקית,
כדורסל, כדורים.
העולם הזה הוא כל כך חסר תוכן. טוב שתפסתי את עצמי ועליתי על
דרך המוטב הנכונה בהחלט. אומרים שאפשר לשלב רצונות עם עשייה,
רק צריך להתרגל לנטישת חלק מאותם הדברים שהפריעו למלא את
הייעוד. אני החלטתי, הבטחתי לעצמי והבטחות צריך לקיים.
היום יש לי דברים אחרים שיכולים לספק לי את הרצונות שפעם חשבתי
שאני לא יכול להיות בלעדיהם. עם הספר ולא בכדי. גם אני מחויב
לאותם הספרים, כמו כל אחד בעם הזה.
ליל חמישי, בית קפה, תפריט, דיעות, אידאולוגיות, זכרונות עבר,
רצונות לעתיד, משפטים בעברית, העברת משפטים, התנגדות לאלכוהול,
הסכמה לפריקת מתחים, אברים, נגיעה, אהבה רציונלית, מחשבות,
במחשבה שנייה.
אולי בכל זאת אתן צ'אנס נוסף לחיים האלו? ככלות הכל, לא הכל
שחור. חבל שגם לא הכל וורוד. איפה ההיגיון כשצריך אותו?
המודעות העצמית הלכה לאיבוד ברגעים קטנים של אושר יחסי. אני
בהחלט אצטער על הכל, אבל בינתיים אני רוצה לעשות חיים.
הזכרונות המשותפים יפים מדי ושום דבר חדש שהחלטתי לא יכול לבטל
אותם ולהתעלם מהם.
שישי בבוקר, תחנת אוטובוס, כרטיסיית נוער, התחבטויות, לבטים,
התנגשויות, הודעות SMS, אהבה עצמית, ייסורי מצפון, הצפנת
ייסורים.
את הדברים הכי שנואים בי אני רק מתעל לגרוע יותר, ללא שמץ של
שליטה. כך נוצרו שני הצדדים שלי. צדדים שלי, אך עדיין מסוכסכים
ולא מסוגלים לסבול אחד את השני.
האם נהניתי אמש? - טעות!
האם אני אעשה זאת שוב? - ללא ספק!
אני יודע שלשאול אחרים כיצד היו פועלים במצבי אינו הפתרון
המתאים, אך וודאי שהפתרון גם לא נמצא בכדורים. הוא רק מדדה שם,
היכן שהוא בעמקי הלב והמח. הוא רק התפצל, כמוני. הכל יהיה בסדר
כשהרגשות וההבנה ישובו תחת קורת גג אחת שקוראים לה "אני". עד
אז - אני מצטער מצד אחד על מה שהיה ומצד שני מצטער שזה לא נמשך
זמן רב יותר.
יחי ההבדל הדק.
יחי השילוב המנצח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.