היה הייתה פעם ארץ רחוקה ומוזרה שחיו בה יצורים מוזרים ועל
הממלכה הזאת מלך יצור מוזר ששמו היה: אושיק הקחטנלן. אושיק
הקחטנלן שלט על הממלכה הרחוקה והמוזרה - הוא היה מלך. אבא שלו
תמיד רצה להיות מלך, אבל אף פעם לא הצליח-ואתם בטח שואלים את
עצמכם למה הוא לא הצליח להיות המלך:

ובכן, בשביל להפוך למלך על הארץ הרחוקה והמוזרה של אושיק
הקחטנלן צריך לצאת למסע מיוחד מאוד ומוזר אל ההרים המרוחקים
שנמצאים בגבולה המזרחי של הממלכה. הגבול המזרחי של הממלכה
הרחוקה הוא הגבול שבין המציאות שלנו לממלכה הרחוקה. אביו של
אושיק הקחטנלן לא הצליח להשלים את מסעו, אבל אושיק הקחטנלן כן
הצליח, וזהו סיפורו.

פרק א'

היה היה פעם יצור מוזר שחי בארץ מוזרה ורחוקה הגובלת במציאות
החיים שלנו, ליצור המוזר קראו אושיק הקחטנלן. אושיק הקחטנלן
היה נעיר צעיר וחביב, לאביו של אושיק הקחטנלן הייתה שאיפה
בחיים והיא הייתה למלוך על הממלכה הגדולה והמוזרה, אבל לצערנו,
הוא אף פעם לא הצליח להשלים את המסע הגדול שאותו חייב הייצור
המוזר בארץ המוזרה לעשות על מנת להפוך למלך על הממלכה.
אביו של אושיק הקחטנלן ניסה וניסה , וניסה בכל כך הרבה שנים עד
שאושיק כבר לא הכיר את אבא שלו מפני שהוא היה כל הזמן מחוץ
לבית ולכן על אושיק הקחטנלן נפלה המשימה לדאוג לאימו ולאחיו
הקטן בבית הקטן והמוזר שלהם.
בביתם היו שלוש קומות וכל אחת הייתה מחוברת בידי קש ארוך ארוך
וורוד. אל תשאלו אותי איך שלוש קומות הוחזקו רק בידי קש אחד,
זאת ארץ מוזרה-כבר אמרתי לכם. הגיע יום ואביו של אושיק הקחטנלן
נאלץ לעלות על גביו של הגאלמאה הגדול ולעוף לשמים ולהפרד
ממשפחתו, זה היה יום עצוב. הוא נפרד יפה מאמו של אושיק
הקחטנלן, מאושיק עצמו, מאחיו הקטן ואז טס לשמים. ביום הזה
בדיוק החליט אושיק הקחטנלן שהוא ישלים את ייעודו של אביו
בחיים- הוא ייצא למסע הגדול והוא יימלוך על הממלכה הרחוקה
והמוזרה כמו שרצה אביו!
אושיק הקחטנלן יצא לבדו למסע, כי אף פעם לא היה לו זמן להכיר
חברים כי הוא טיפל בבית כל הזמן, אבל זה לא הפריע לו. הוא לקח
איתו קצת מזון, מים ובגדים חמים ויצא לעבר ההרים המרוחקים. אמו
נתנה לו מתנה קטנה, אמרה לו לפתוח אותה רק מתי שהוא ממש ממש
צריך וכך הוא יצא למסע הגדול שבסופו אושיק הקחטנלן יהפוך למלך!

בצאתי של אושיק הקחטנלן מהכפר הקטן שלו, כל התושבים המוזרים
הסתכלו עליו בעיניים אוהדות ואיחלו לו בהצלחה. אושיק הקחטנלן
יצא מגבולות הכפר שלו, עצר לקח נשימה ארוכה חייך חיוך גדול
ויצא אל עבר ההרים הגדולים והגבעות המרוחקות של הגבול המזרחי
של הארץ- הגבול שבין המציאות לאץ המוזרה.
אושיק עוד לא ידע מה מחכה לו שם או מה ייצטרך לעשות שם בשביל
להשלים את מסעו, אבל הוא ידע שהוא עוד יימלוך על הממלכה כפי
שרצה אביו.

פרק ב'
אושיק הקחטנלן עבר על פני כפרים רבים, שם הוא לא הכיר איש אבל
כולם הכירו אותו- את אושיק הקחטנלן שיצא להגשים את משאלת הלב
של אביו למלוך על הארץ המוזרה. התושבים המוזרים היו נחמדים
מאוד ונתנו לו לקטוף פירות מהפרדסים שבדרך, ואחרי שאכל את
הפירות הוא עצר ליד הנהרות הגדולים שזורמים במעלה ההר ולא
במורדו, כי זאת הארץ המוזרה של אושיק הקחטנלן, שם ליד הנהרות
הגדולים הוא עצר לשתות מים טעימים וקרירים, בתוך הנהרות חיו
יצורים מוזרים בשם טאשטנים- הם היו חמודים קטנים והיה להם צבע
סגול וקצת שקוף שאפשר היה לראות מבעדו, הם תמיד שיחקו עם אושיק
הקחטנלן.
אושיק הקחטנלן המשיך בדרכו והגיע כבר ממש ממש קרוב להרים להרים
המרוחקים שעכשיו כבר היו קרובים ממש ממש לרגליים שלו. על פניו
של אושיק הקחטנלן השתרע חיוך גדול ושפמו התנוסס ברוח הנעימה,
הוא הרים את רגלו הימנית ואחריה את השמאלית והתקדם בגאווה לעבר
ההר. ממש עוד לילה אחד והוא יגיע אל הגבול, ישלים את המסע
ויהפוך למלך!
פתאום אחזה בו יד בכתפו השמאלית ועוד אחת על כתפו הימנית-
אושיק נפל!
"אני מצטער מאוד", נשמע קול עבה ומפחיד, " אני מאוד מצטער",
אושיק סובב את ראשו בפחד אימים, עוצם את עינייו ולא רוצה לראות
מה עומד מאחוריו, פתאום התגלה לפניו יצור קטן ורוד וחמוד,
מהיצורים המוזרים האלו שחיו בארץ המוזרה, אושיק התחיל לגחך
ולגחך יותר חזק ואחר כך אושיק הקחטנלן פשוט התפוצץ שם מצחוק
למראה היצור הקטן שממנו נבהל עד מוות.
היצור פתח את פיו ודבר בקולו העבה והמפחיד שעכשיו כבר נשמע
מצחיק לאושיק הקחטנלן:" למה את צוחק, באתי לעזור לך" "אני
מצטער כבר שנים שלא צחקתי כך" אמר אושיק וקם על רגליו-הציג את
עצמו לפני היצור המוזר הקטן והורוד:" אני אושיק הקחטנלן- אני
יצאתי למסע שאותו עשה אביו במשך כל חייו ו.." היצור הקטן קטע
אותו :" אני יודע מי אתה, באתי לעזור לך"
"אני לא צריך עזרה"
"אתה כן, אני חבר."
אושיק הסתכל בעיניו הגדולות של היצור והם כאילו אמרו לו: " אני
חבר, צרף אותי למסעך ואהיה לך לעזר".
אושיק חייך ולחץ את ידו של היצור והם התחילו לטפס ביחד במעלה
ההר.
"שמי אושלאמוס, שמעתי שאתה עושה את המסע הזה והחלטתי לבוא
ולעזור לך, אתה בטח לא יודע אבל אביך היה חבר של אבי והם היו
עושים תמיד את המסע הזה ביחד".
"מוזר שאף פעם לא שמעתי עליו, אבי תמיד ספר לי על מסעותיו ועל
האנשים שפגש".
השניים התקדמו ביחד ושוחחו על המסעות המשותפים של אביהם, כשהם
עשו מנוחות בדרך אושלאמוס היה עושה קסמים שמאוד הצחיקו את
אושיק, למשל אושלאמוס ידע להפוך את הצבע של הטאשטנים לאדום
ולחום, וידע גם להפוך עלים לצפרדעים ולהוציא קולות משונים מהפה
שלו, אושיק שמח שהכיר סוף סוף חבר טוב ונחמד כמו אושלאמוס
הקטן.
הם התקדמו הלאה והלאה  ועלו על ההר, לאט לאט נעשה מאוד קר,
הדבר סימן שהם קרובים מאוד לפסגה.  אושיק התכסה בבגדים החמים
שלקח איתו ולאושלאמוס לא היה, אז אושיק פתח את הקופסא שאימו
נתנה לו ושם היו בגדים חמימים בדיוק במידות של אושלאמוס. הנה
הם הגיעו לפסגה הקרירה של ההר ולפניהם הייתה אבן עגולה
ע-נ-קית, הם התקמו מאחורי האבן והתגלה לפניהם נוף מוזר מאוד
שלא ראו מימיהם אפילו בארץ המוזרה שלהם, היה אור חזק ומוזר שלא
ראו מעולם...