זה סיפור על נערה שעברה הרבה בחיים. בשנת 89 נולדה ילדה קטנה
וחמודה, מלאת חיים. חייכה ושמחה ולא ידעה מה מצפה לה מעבר
לפינה...

הוריה היו גרושים. היו לה אבא ואמא וגם סבתא שאהבו אותה מאוד.
אבל אהבת האב, תמיד הייתה מעוותת. הוא הרביץ לאמא, שבר את
השיניים לסבתא וגרם לילדה הקטנה להצטרך לברוח מגיל קטן
מאכסנייה לאכסנייה, לשבת בחושך שעות ולחכות שהאב ילך.

האב נראה חביב ואוהב, אך הוא שתלטן ואלים. כשדברים לא הלכו
בדרכו הוא כעס, מאוד כעס. האמא והסבתא גידלו את הבת ותמיד
פינקו אותה ונתנו לה הכל, מה שרצתה - קיבלה. ידעה שאם היא תעשה
קצת רעש וצעקות היא תקבל הכול על מגש זהב. לילדה אף פעם לא היו
גבולות. כשעשתה משהו רע, היו צועקים עליה, אך לא מענישים. זה
כך עד היום.

מגיל קטן האכילו את הילדה המון. במקום שתאכל ירקות ומזון בריא
נתנו לה ממתקים, שתאכל, העיקר שתשתוק. וככה גדלה לה הבת.
השמינה, השמינה, עד שבגיל תשע כבר שקלה 75 קילו. מגיל קטן
ילדים צחקו על הילדה. אמרו לה שהיא מכוערת, שהיא שמנה ומגעילה,
כל מי שנראו כחבריה בגדו בה תמיד. לא היה לה אף אחד חוץ מאמא
וסבתא שלה.

בגיל 11 החליטה הבת שנמאס לה שקוראים לה שמנה ומזלזלים בה.
בחופש הגדול לקחה את עצמה בידיים ועשתה דיאטה. זה התחיל בלא
לאכול ממתקים, אחרי זה לא לאכול פחמימות, עד שהגיעה לארוחת
צהריים שמורכבת מדגנים מרזים וארוחת ערב של פריכית אורז, אולי
שתיים אם היא עשתה ספורט. לבת הייתה ירידת סוכר בדם וכמעט
התעלפה במקלחת. האמא המודאגת ישר הכריחה אותה ללכת לבית
חולים.

הבת הטיפשה שיתפה פעולה עם הרופאים וסיפרה שהיא מרעיבה את
עצמה, אולי כי תמיד רצתה שסוף סוף למישהו יהיה איכפת,שלא
ישאירו אותה בזה לבד. הבת אושפזה לכמה ימים ואז שיחררו אותה.
היא החליטה שהיא עושה דיאטה רגילה והצליחה. הבת הורידה 22
קילו.

כוח הרצון העצום שלה היה מדהים. אם היו מציעים לה ממתק ישר
הייתה מסרבת. מתעמלת, שותה רק מים. הבת רזתה וחייה השתפרו פלא,
פתאום נהיו לה חברות ואנשים לא ירדו עלייה יותר, רק החמיאו. זה
מוזר. היא תמיד חשבה שמקובלות זה הדבר שישנה לה את החיים, אבל
זה לא, ממש לא. עם הזמן היא נהייתה פחות מקובלת עד שלא נשאר לה
אף אחד. היא הרגישה תמיד שהיא לבד.

וכך השמינה הבת. השמינה זללה חודישם שלמים והשמינה. אחר כך באה
הדיאטה והבת הרעיבה את עצמה. הרעיבה והרזתה. ושוב במעגל הזה של
השמנה והרזייה-השמנה והרזייה. הבת הייתה מיואשת, החיים הסתבכו
עוד יותר. היא עלתה לתיכון. היו לה המון ציפיות מהתיכון שהיו
כנראה סתם אשליות, כמו כל ציפייה שלה. שוב, ירדו עליה וזילזלו
בה לפעמים. אף פעם אף אחד לא התייחס אלייה באמת טוב, היה חבר
אמיתי.

כשמישהו נחמד אליה, זו כבר בשבילה סיבה למסיבה. בסיפור לא
מופיעות כל הבעיות של הנערה, אבל היו המון. אבל הנערה אף פעם
לא וויתרה. תמיד המשיכה בתקווה, בשמחה.

וזה סיפור חייה של נערה שהחיים שלה לא היו כמו אגדה וכמו שהיא
תמיד חלמה, אבל תמיד המשיכה וציפתה.