צמרמורת קרה עברה במעלה גבה כשנכנסה למים הקרים בבריכה
הכחולה.
היא הייתה מוקפת משפחות, ילדים שצפו סביבה עם הוריהם דבוקים
לגבם.
ממולה על המדרגות ישב מציל שזוף משהו, משחק במשרוקית בידו
ומביט סביב בשעמום ברור, בוהה בשעון הגדול שעל הגדר מדיי פעם.
היא נכנסה למים עד הצוואר כשלפתע שמעה שריקה חדה- המציל, שנראה
מעודד מהעובדה שהשתמש במשרוקית, רמז לה לשים כובע ים.
היא התקדמה אליו בתנועות קצרות ובהגיעה למדרגות התיישבה
למרגלותיו, חציה במים וחציה ברוח החמימה, והשיבה לו: "אין לי
כובע, תוותר לי?"
"לפי החוקים את חייבת" -אמר המציל- "בטוח שאין לך?"
"אף פעם לא השתמשתי בזה, אני שוחה רק בים" היא ענתה.
"אבל פה חייבים" הוא נעצר לרגע חשב ומיהר להוסיף: "אולי תקני
אחד- יש במלון חנות, זה פה ממול" הוא הצביע על שלט ענק של סופר
למוצרי ים.
"אין לי כסף עליי- תקנה לי?" היא שאלה ברמיזה.
המציל התעורר מהתרדמה שבה היה שרוי וגמגם: "אני
יכול...אבל...מה עם הבריכה?"
"אני אשמור בינתיים, תן לי את המשרוקית ואני אחליף אותך לרגע".
חיוך נפרש על פניו כשראה את הקריצה שליוותה את הצעתה.
הוא התרומם, מסר לה את המשרוקית והחל ללכת כשלפתע הסתובב ושאל:
"את יודעת להשתמש בזה?" "אני אסתדר" היא השיבה, מהנהנת בראשה
בזלזול.
הוא התרחק ונכנס לסופר והיא טבלה עצמה במים, מפזרת את שערה
אחורה, כשלפתע נשמעה זעקה קורעת אוזניים מהצד השני של הבריכה.
היא התרוממה וראתה את המציל יוצא בריצה מהסופר, קופץ למים
ושוחה במרץ עד לאמא שתינוקה היה שקוע במים, פניו כחולים ואביו
מנסה לשווא למשות אותו.
היא צפתה בנעשה וראתה את המציל מוציא את הילד מהבריכה אל מיטת
חולים שהגיחה שניה קודם מדלת צדדית במלון, ומנשים אותו. כל
הסיפור לקח עשר דקות שלאחריהן ניגש אליה המציל, משך בכוח את
המשרוקית מידה ושאל בכעס: "למה לא עשית כלום!? הוא טבע במשך
כמה דקות טובות ואת אפילו לא שמעת את הצרחות של האמא!!"
היא הביטה בו- רועד מקור, נוטף מים, מתנשף מההנשמה ומהצעקות
והשיבה לו: "אני רציתי כובע ים אדום כי הבגד ים שלי אדום,
בסדר?" ופנתה לבריכת המים העמוקים.
מסביב נאספו אנשים רבים, משבחים את המציל ומקללים אותה ורק ילד
אחד ניגש למציל הושיט לו משהו ואמר: "זה נפל לך במים". המציל
הביט בו כלא מבין, עד שהבחין בכובע הים הכחול שקנה בחנות.
הוא יצא מהמים, ניגש לעמדה שלו להתנגב, ובדרך השליך את הכובע
לפח.