זה היה כמו כל בוקר קמים ולא רוצים לקום
הזמן שלי התבזבז כמו כל יום עד הערב
ואז את באת אליי
הפרצוף שלך היה ארוך, אז ככה הדיאלוג מתחיל:
אני: קרה משהו?
את: ממש לא.
אני: את בטוחה? את נראית לי עצובה.
את: בטוח בטוח, לא קרה כלום.
מחשבות שלי: נמאס לי שאת משקרת לי.
אני מדמיינת עכשיו.
מחשבות שלה: אוף נמאס לי מהקרצייה הזאת. למה היא לא עוזבת
אותי בשקט?
אני: אני בסך הכל מנסה לעזור את יודעת?
את: כן.
אני: טוב אז תגידי לי מה קרה.
את: אחר כך עכשיו אין זמן.
המחשבות שלי: אני יודעת שאת רוצה לבכות. תני לי כבר חיבוק
ובואי נגמור עם זה.
אני: טוב נו, אם את לא מתכוונת לשתף פעולה, איך אני אעזור לך?

את: טוב טוב, אני אגיד לך.
אני: נו כבר.
המחשבות שלי: מה היא כבר יכולה להגיד?
את: כל כך רע לי כאן.
אני: איפה?
את: כאן בעולם.
אני: מה כבר קרה?
את: אני לא יודעת. אני טובעת ואין אף אחד שיציל אותי.
ההתקיימות שלי כבר לא נחוצה, אני חושבת לסיים את הכל.
אני: שלא תחשבי על זה אפילו.
המחשבות שלי: גאד מה קורה עכשיו?
המעשים שלה: מתחילה לבכות ומניחה את הראש שלה על הכתף שלי.
את: כבר כל כך נמאס לי. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
אני: שוב את לא ממש הסברת לי מה קרה.
המחשבות שלי: זה לא הולך להיות טוב.
את: אני מנסה להרגיש טוב עם עצמי, אבל כל מה שהכרתי כבר לא
קיים. פשוט נעלם.
אני: על מה את מדברת? אני עוד כאן.
המעשים שלה: קמה מהכתף שלי. נראה לי שהיא רוצה שאני אשמע אותה
יותר טוב.
אני: טוב נו, אני מקשיבה.
את: פשוט לא טוב לי כאן כבר. אני לא רוצה את זה יותר. אין לי
כוח לדבר על זה יותר - זה מתיש אותי מדי.
אני: טוב, אז את רוצה להישאר פה? כבר שלוש בבוקר. אני לא חושבת
שאת צריכה ללכת עכשיו בבוקר. אני אלווה אותך הביתה.
את: בסדר.
כמובן כרגע ניהלנו שיחה הרבה יותר ארוכה שאת רובה אני אפילו לא
זוכרת. הייתי עסוקה בלהסתכל לתוך העיניים שלה - יש בהן כל כך
הרבה תוכן. אני אפילו לא מבינה על מה היא מדברת.
טוב, הגיע הבוקר.
את: אני חושבת שאני אלך הביתה.
אני: טוב בואי, אני אלך איתך.
את: תודה.
כעבור רבע שעה הגענו אליה הביתה.
אמרתי ביי והמשכתי בדרכי הביתה. כל הדרך אני חוששת.
המחשבות שלי: אולי לא הייתי צריכה להשאיר אותה לבד
אחרי הכל היא נורא פגיעה.
פתאום אחרי עשר דקות: טה טה טה טה טה טה (מנגינה של הפלאפון
שלי)
זאת אמא שלה.
אני: הלו?
היא: זאת גל?
אני, ברור, אלא מי?
היא: יש לי חדשות לא טובות.
אני: אל תגידי, אני כבר יודעת לבד.
היא: זהו זה. נגמר.
ביום הזה איבדתי אותה והיא מעולם לא חזרה.